מִצְוַת מִילָה
על ידי מצוה זו זוכים ל’דעת’
אמר החידושי הרי"מ זצ"ל מצות מילה נעשית שלא מדעת הנימול, ומזה נראה שמצות מילה היא ממקום גבוה אשר לא נוכל להשיג מדעת. ומשום זה גופא מביאה המצוה הזאת דעת. (=כי כל דרגה כוללת הדרגה שמלמטה הימנה)
גם המשתתפים יכולים להתעלות
כתוב ב’שפת אמת ליקוטים‘ (ברית מילה): "גם אמרתי כי בעשיית מצות מילה בקדושה יכולין לזכות למול מילת עצמו, כמו שכתוב ומלתם את ערלת לבבכם כו’, וכן יתכן לומר בפדיון הבן שעל ידי זה נפדה, וזה י"ל המול ימול, המל ימול כנ"ל". (=כפילות הלשון, שגם המשתתפים נימולים יחד עם הרך הנימול).
בטעם שמילה נקראת ‘שמינית’
הירושלמי במסכת ברכות (פ"ט ה"ה) מספרת על דוד המלך שנכנס פעם למרחץ וראה את עצמו ערום, אמר, אוי לי שאני ערום מן המצות, כיון שהתבונן שיש לו בגופו מצות מילה התחיל לקלס להקב"ה, ואמר ‘למנצח על השמינית מזמור לדוד’ (תהלים יב א).
בפי’ החרדים כתב בזה שני פירושים מדוע נקראת מצות מילה בשם ‘שמינית’, או בגלל שהיא היתה מצוה השמינית שנצטווה בה אברהם אבינו לאחר שכבר נצטווה בשבע מצוות בני נח, או בגלל שמצות מילה מקיימים אותה ביום השמיני.
והגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל כותב על כך עוד פירוש, על פי מה שכתוב שם בירושלמי לפני כן: "וכן היה רבי מאיר אומר, אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו, תפילין בראשו ותפילין בזרועו ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר (תהילים קיט, קסד) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. וכן הוא אומר (שם לד ח) חונה מלאך ה’ סביב ליראיו ויחלצם".
דיש לפרש, שרבי מאיר מחשב את סוגי המצוות המקיפות כל אדם, מרחוק ומקרוב. מצות מזוזה היא בפתח הבית, יותר קרוב מכך היא מצות ארבעת הציציות, שמקיפה את האדם עצמו, הרי חמש מצוות. יותר קרובה לגוף היא שתי מצוות תפילין בראשו ובזרועו שהן כבר קשורות ממש לבן אדם (ראה ביאור הלכה ריש סי’ כה), הרי לנו שבע מצוות. ואחר כך מילה, מצוה שמינית, שהיא בגוף עצמו. (גליוני הש"ס ירושלמי ברכות שם)
מה חשב רבי זלמן בריזל זצ"ל על סדר הכיבודים בברית?
סיפר אחד הנכדים של הרה"ח רבי זלמן בריזל זצ"ל: היה זה בעת שעמדתי להכניס את בני בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום. התלבטתי מאד אודות סדר הכיבודים. את מי לכבד בסנדקאות וכולי, נבוך הייתי מאד, ובתמימות פניתי להתייעץ עם הסבא הגדול רבי זלמן זצ"ל. למשמע שאלתי זקף את עיניו בהשתוממות וענה: איי איי, מה הולך איתך? לפני מצוה גדולה שכזו אין לך מה לחשוב? רק על הכיבודים? זה מה שמטריד אותך? דע לך, שני ימים חקוקים בזכרוני, אשר המה היו הימים הכי מאושרים שלי בחיי עלי אדמות, האחד בשמחת תורה של שנה מסויימת זכיתי להיות כל היום בשמחה עצומה ועילאה שאיני זוכר כדוגמתה. והשני בעת הברית מילה של בני שיחי’. אז ביקשתי מאבי ז"ל שהוא יטפל בענין הכיבודים ואילו אני העסקתי את מוחי כליל בשמחה של המצוה כאדם שמקריב קורבן לה’.
כששמים לב לעיקר זוכים לסגל מעלת היום
אמר הפני מנחם זצ"ל: "יום זה הוא גדול עד למאד, אלא שהבעל דבר מבקש למנוע את ההתבוננות בזה על ידי דברי הבל, אם באיזו טירדא בחלוקת הכיבודים או בטירחות צרכי הסעודה והקרואים ושאר דברים, ומעורר הסתרות ועגמת נפש. אך צריך להסיח את הדעת מכך ולזכור משמחת המצוה. זהו ‘עדיין עושין אותה בשמחה’ (שבת קל.), שעם כל זאת אין מביטים על כך אלא נותנים לב על העיקר. וכאשר אין באין לידי כעס ביום זה אזי זוכים ביותר לסגל את היום". (פני מנחם – מועדי שמחה, עמ’ יז)
עשירות מסנדקאות
כתב הרמ"א (יו"ד סי’ רסה סעי’ יא): "ויפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה, דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת (שהיה מעשיר), ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד, כדאמרינן גבי קטורת ‘חדשים לקטורת'".
ובביאור הגר"א (מו) כתב: ולעולם לא ראינו סנדק שמתעשר, אלא המנהג (שלא לתת פעמיים לאדם) הוא על פי צוואת רבינו יהודה החסיד סימן מ’.
ולפי זה מובן מדוע אין לכבד אותו אדם פעמיים בסנדקאות, כי אם הכוונה עשירות כפשוטו, תמיד אפשר להיות יותר עשיר, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים. אבל אם העשירות היא שיגיע לדרגת השמח בחלקו, אם כן בודאי הוא כבר שמח בחלקו ומה תתן לו שוב את זה? הוא כבר שמח בחלקו.
והנה הריא"ז מרגליות זצ"ל בסוף ספרו ‘פתח אליהו’, הביא דברות קדש מכ"ק מרן הדברי יואל מסאטמר זצ"ל מה שאמר בעת היותו בירושלים. והיה המדובר בדבר הרמ"א שהסנדק מתעשר, ובביאור הגר"א שם שכתב ולעולם לא ראינו סנדק שמתעשר, ועל זה ענה רבינו ואמר בלהט אש קדש: "אבער דער הייליגער חתם סופר זאגט אז דער הייליגער רמ"א זאגט אז סנדקאות איז מעשיר, ווערט מען רייך, עשירות איז נישט דער טייטש דוקא עשירות אין געלט, עשירות מיינט אין דעת, עשירות מיינט אין אריכות ימים, עשירות מיינט אין גוטע קינדער. און אז דער הייליגע חתם סופר זאגט אז דער הייליגער רמ"א זאגט עשירות, אייז פאראן טאקע אמאל עשירות אין געלט אויך".
[בתרגום ללשון הקודש: אמנם החתם סופר הקדוש אומר שאם הרמ"א הקדוש מביא שסנדקאות מעשירה את הסנדק, אזי נהיים עשירים. עשירות אין הפשט דוקא עשירות בממון, עשירות הכוונה בדעת, עשירות הכוונה באריכות ימים, עשירות הכוונה בילדים טובים. ואם החתם סופר הקדוש אומר שהרמ"א הקדוש אומר עשירות, אם כך פעמים שבאמת קורה לסנדק עשירות בכסף גם כן].
בספר "לבוש יוסף" מביא מעשה באדם שפנה אל הגאון הסטייפלר זצ"ל ושאלו: הלא אמרו חכמים שסנדקאות נחשבת כהקטרת קטורת שסגולתה להתעשר, וכבודו מוזמן כמעט בכל יום לסנדקאות ואין שום סימני עושר בביתו?
אמר לו הרב: בא ואראה לך את עושרי! לקחו לספרייתו והראה לו את ספריו ה"קהילות יעקב" על הש"ס שחיבר, ואמר: החידושי תורה הם העושר האמיתי שלי!
כאשר בנו את בית ההחלמה בקרית טלז-סטון, לא הצליחו המקימים של בית ההחלמה להשלים את הבנין ונתקעו באמצע העבודה מחוסר מזומנים. לפתע הגיע הגאון רבי חיים קרייזווירטה זצ"ל, רבה המפורסם של אנטוורפן, והשלים להם את כל החסר לגמור את הבנין. בחנוכת הבית סיפר הרב הגאון איך הגיע לסכום הגדול הזה להשלים את הבנין:
היה זה בברית מילה שנערכה בביהמ"ד גור והלב שמחה זצ"ל כובד אז בסנדקאות. הרב קרייזווירט כובד בברכות. אחרי הברית שאל הרב קרייזווירט את הלב שמחה. מדוע לא מתקיים המאמר הידוע שמי שמקבל סנדקאות מתעשר והלא חזינן הרבה יהודים שקיבלו סנדקאות ולא התעשרו. ענה לו הרבי הלב שמחה במשפט קצר כהרגלו: "מִ’מֵּיינְט נָאר וֶוען מִ’קְּרִיגְט אַלְץ". (=הכוונה רק כאשר מתכבדים בהכל). הרב קרייזווירט לא הבין מה כוונת הרבי כשאמר שצריך להתכבד בהכל, מה זה כולל אבל שמר את הדבר בלבו. לאחר זמן, כיבדו אותו בעירו אנטוורפן בסנדקאות, ואז נזכר בדברי מרן הלב שמחה, ואמר לאבי הבן, שמע נא, מטעם הכמוס, אני מבקש אם תוכל ליתן לי בברית הזו את כל הכיבודים, החל מקוואטער, כסא של אליהו, סנדקאות, ואח"כ ברכות. אותו יהודי התפלא שהרב מבקש כל כך הרבה כיבודים אבל סבר וקיבל ונתן לרב את כל הכיבודים הללו. באותו שבוע הגיע אל הרב שליח ממדינה רחוקה, יהודי שנפטר שם השאיר בצוואתו כל כספו להרב קרייזווירט שהיה לו איתו קשר בעבר, והרב החליט לתת את כל הכסף לבית ההחלמה של טלז-סטון.
