הזמנה לאו מילתא היא
שאלה: בעל ברית שכותב בלוח מודעות " הריני מזמין את כל חברי לסעודות ברית מילה של בני וכו ", האם כולם חייבים להשתתף ומה שיעור ההשתתפות?
תשובת הגאון רבי אריה דונר שליט "א: איתא בגמרא: מי שאינו מיסב בחבורה של מצוה הרי הוא מנודה לשמים, וכתבו שם תוס’ דהיינו סעודת מילה, דאיתא במדרש מי שמשתתף בסעודת מילה שניצל מדינה של גיהנום עיי "ש.
ומשום זה אנשים נזהרים מלהזמין בפירוש לסעודת ברית בכדי שהמוזמן לא יכשל בזה. והנה בגמרא איתא: " מיסב ", ואמר החזון איש זצ "ל דמלשון זה משמע שמספיק לשבת שם מבלי לאכול, אבל מלשון הרמ "א משמע שצריכים דוקא ליטול ידים. ועיין בערוך השולחן שהיו נוהגים לעשות בסעודת מילה קצת מיני מתיקה בלעקיך וכיוצא בזה, מפני עניות וכובד הפרנסה עיי "ש. וא "כ שפיר אפשר לצאת בה ששותין או אוכלין משהו מיד אחרי הברית.
ומה שכתב על לוח מודעות " אני מזמין " אמר לי הגר "ח קנייבסקי זצ "ל דמסתבר שאין זה כהזמנה אישית רק מודיע שהוא שמח בכל מי שיבוא ולא חל עליו חיוב.
כתוב בספר ‘ערוך השולחן‘ (סי’ רסה סעי’ לז): " וכתבו דנוהגים לעשות סעודה ביום המילה. ואיתא בפרקי דרבי אליעזר (פרק כט): " ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק " – ביום ה "ג מל, כלומר ביום השמיני כשמלו דה "ג עולה שמונה (תוספות שבת קל.). וכתבו דנהגו לקחת מניין לסעודת מילה, ומקרי סעודת מצוה. ובפרקי דרבי אליעזר (פרק יט) עדות ברית מילה בעשרה. ואין זה עניין לסעודה אלא לעצם המילה. ואפשר דמשום פרסומי הוא, דכל פירסום הוא בעשרה (כתובות ז ע "ב). ובמדינתינו מעטים הם שעושים סעודה, ורק אוכלים קצת מיני מתיקה: כלעקא "ך וכיוצא בזה. ומפני העניות וכובד הפרנסה נהגו כן.
וכתב רבינו הרמ "א, דכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים. ודווקא שנמצאו שם בני אדם מהוגנים, אבל אם נמצאו בני אדם שאינם מהוגנים – אינו צריך לאכול שם. עד כאן לשונו. ולכן יש נוהגים לצוות להשמש שלא יקרא אותו לסעודת ברית מילה.
אך עתה בעוונותינו הרבים אין חשש, דעל פי רוב ימצאו גם שאינם מהוגנים. אך מכל מקום נכון לילך, דאיתא במדרש דהאוכל בסעודת מילה ניצול מדינה של גיהנום. (תוספות פסחים קיד ד "ה ואין, עיין שם).
נאמר בפי צדיקים שיש להיזהר במה שמביא השל "ה הק’ לאכול סעודת בשר בברית מילה. עד כדי כך הקפיד על זה השל "ה הק’ עד שפעם עשה בזה מעשה כנגד רבו המהרש "ל. שהרי המהרש "ל פסק שכאשר יש ברית מילה בתשעת הימים שאז אסור לאכול בשר, יהיו מותרים להשתתף בסעודה רק מנין מצומצם בלבד. ופעם היה ברית מילה בערב שבת חזון אצל המהרש "ל וכבר היו מוזמנים עשרה אנשים שאכלו בשר, ובכל זאת עשה השל "ה הק’ מעשה והצטרף כאחד עשר לסעודה ואכל גם הוא בשר. עד כדי כך היה הענין גדול בעיניו לחלוק על רבו.
ועוד בענין זה כתב הג "ר יוסף ליברמן שליט "א: " בדידי הוה עובדא בברית מילה של בני שהיה אז המזון בארץ ישראל בלתי מצוי. לא היה באפשרותי להשיג לא בשר הבמה ולא עוף ובקושי השגתי דג אחד. כשהלכתי להזמין את כ "ק דודי מרן הגאב "ד מטשעבין זצ "ל, שפכתי לפניו שיחי שלא השגתי אפילו עוף לסעודה. אמר לי שאם אין בשר בהמה, אין נפקא מינא כל כך בין עוף לדגים. איני יודע אם אמר זאת להלכה או להפיס דעתי ".
בימי הרה "ק רבי פינחס מקאריץ זצ "ל היה איש אחד שילדיו לא התקיימו אצלו, ומתו מחמת מילה רח "ל, וכאשר נולד לו שוב בן, אמרו לו שאסור למולו מצד פיקוח נפש. יעץ לו אחד שיזמין את הרה "ק מקאריץ לסנדקאות ולא יאמר לו שמתו אחיו מחמת מילה, ובזכות הצדיק לא יאונה כל אוון לתינוק, וכך עשה.
אמנם כאשר מלו את התינוק, החל הדם שותת ולא היה ניתן להפסיקו והתינוק הסתכן. באותו הזמן הזדמן לשם הצדיק רבי זושא מהאניפולי זצ "ל וראה שהכל נמצאים במבוכה מה לעשות להציל את התינוק. אמר הרבי ר’ זושא: מיד יש לישב לסעודה וליטול ידיים. תמה הרה "ק מקאריץ: וכי שייך לעשות סעודה במצב כזה של פיקוח נפש? אבל רבי זושא התעקש ונטלו ידיים ותיכף כשאכלו המוציא, פסק הדם. שאל הרה "ק מקאריץ להרבי ר’ זושא: מנין לקח כבודו סגולה כזו להפסיק הדם ע "י סעודה?
ענה לו הרבי ר’ זושא: הלא מקרא מלא דיבר הכתוב (שמות כד יא): " ויחזו את האלוקים " רצה לומר שכאשר רואים מידת הדין מתוחה על אחד מישראל וצריך להמתיקה, העצה לכך היא: " ויאכלו וישתו ", היינו לערוך סעודת מצוה ובכוחה להמתיק את הדינים ולעורר רחמים וחסדים. (מפי סופרים וספרים, על התורה, להגה "ח רא "ד פרידמן זצ "ל)
הבדל בין סעודת ברית לסעודת נישואין
הלב שמחה זצ "ל אמר בשם הסבא, מרן השפת אמת זצ "ל: עולם הפוך אני רואה, דהנה בענין ברית מילה אמרו חז "ל שצריך לעשות סעודה חשובה ואפילו שאין לו כסף, אדם הולך ולווה וממשכן עצמו ובכל זאת הרבה מקילים ועושים סעודה קטנה. לעומת זאת כשמגיע לחתונות אנשים מפזרים הון רב על הסעודה וכל הכרוך בזה, ודוקא בנישואין איתא בספרים לדרוש את הפסוק: לא יחבול ריחיים ורכב, שאדם לא ימשכן את עצמו בעבור הוצאות נישואין שהרי בסמוך לפסוק זה כתוב: כי יקח איש אשה חדשה. ובכל זאת אנשים נכנסים לחובות מרובים.
במכתב של חותנו של האמרי אמת מגור זצ "ל, רבי יצחק מאיר אלתר הי "ד בן הרה "ק רבי משה בצלאל זצ "ל הי "ד כותב לר’ אברהם פינחס לנדאו ע "ה מלונדון בעת שעשה ברית מילה לבנו:
" הגם כי כתבתי לך, אך לאשר כי אתה בבחינת ‘שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע’ (קהלת ח ה), הגם כי שמעתי מפי קודש מורי וחמי אדמו "ר שליט "א: מי ששומר הברית נקרא כל ימיו שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע רָע, ועיין בב "ח, סימן ראשון מהלכות מילה, מה שכותב [על] דְּבַר שמירת הברית.
ושמעתי מרבך הרב רבי בנציון [רבינוביץ, מעיר אוסטרובצה, משרידי חסידי קאצק] ז "ל שהרב ר’ בעריש ז "ל [מייזליש] אבד "ק ווארשא, הגם שהי’ מתנגד, אמר שכל ימי חייו הי’ הימים היותר נכבדים הוא בעת שעשה ברית מילה.
ובהמשך המכתב: ושמעתי מפ "ק זקני רבינו הקדוש [השפת אמת] זצ "ל על ברית, שברית מביא פרנסה כמ "ש ויוסף הוא המשביר. (ספר ‘זכרון שמואל’ עמ’ קכד)
קושיא בענין מילת אליעזר בן משה רבינו
הקשה הרבי הפני מנחם זצ "ל: למה התחייב משה רבינו מיתה על מה שלא מל את בנו, הלא הוא היה אז עוסק במצוה, שצווהו השי "ת " לך שוב מצרימה " והעוסק במצוה פטור מן המצוה.
ומוסיף הפני מנחם זצ "ל, דהנה הקושיא הזו של עוסק במצוה לא קשה על פי שיטת תוספות (סוכה כה ע "א, ד "ה שלוחי), שהעוסק במצוה פטור רק בזמן הליכתו ועיסוקו במצוה, אבל בשעת חנייתו, שנח באמצע הדרך, אזי שוב חוזר אליו החיוב לקיים המצוה אם יש לו אפשרות. וממילא לשיטתם לא קשה מידי כיון שזה היה במלון, בשעת חניה, וממילא לא היה למשה רבינו פטור של עוסק במצוה. אמנם לשיטת רש "י (שם, ד "ה פטורין) שגם בעת חנייתו פטור מכל המצוות קשה טובא מדוע היתה תביעה עליו. והיא קושיא נפלאה.
ובאמת ניתן סתם כך להקשות, גם אם היתה תביעה על משה רבינו שלא מל את בנו, וכי חייבים על זה מיתה? אלא מאי, צדיקים הקב "ה מדקדק עמהם כחוט השערה, ואם כך אולי נאמר שגם לענין הזה, נהי נמי דבכל אדם יש פטור מטעם עוסק במצוה, אבל ממשה רבינו יש תביעות גדולות, שגם אם יש לו פטור מצד עוסק במצוה, עדיין נתבע לקיים המצוה. וצ "ע.
עוד יש לומר על פי השדי חמד (ח "ד עמ’ ס "ז) שהעוסק במצוה פטור ממצוות עשה ולא ממצוות לא תעשה. וכגון אם צריך לבער חמצו, והוא עוסק במצוה אחרת, לא נפטר מביעור חמץ כי אם לא יבער, יעבור על לאו של בל יראה. וממילא ניתן לומר שמכיוון שברית מילה יש בה כרת, הרי שלענין זה, דומה מצוה זו ללאו שיש בה עונש, ולכן העוסק במצוה לא נפטר ממצות מילה. (תורתך שעשועי, עמ’ כז)
ברית מילה בשבת קודש
הקשה הגה "ק רבי מרדכי בנעט זצ "ל: הנה הגמרא (שבת קלב:) לומדת ממה שנאמר " ביום השמיני " שאפילו בשבת מלים את התינוק על אף חילול השבת שיש במצוות המילה. ומהו המלאכה שעוברים במצות מילה? חבלה, שהרי יוצא דם. והנה רוב הראשונים לומדים שחבלה היא מטעם נטילת נשמה. אבל הרמב "ם פסק שאיסור חובל הוא מטעם ‘מפרק’, דהיינו מלאכת דש. והנה בכדי לעבור על איסור דש צריך שיעור של כגרוגרת, ודם הברית של התינוק אין לו כזה שיעור והוא הרבה פחות וממילא מן התורה לפי הרמב "ם, ממילא לא עוברים על איסור דאורייתא ומדוע צריך פסוק ללמדנו שיש למול גם בשבת? ומתרץ הגר "מ באנעט שהיינו מחייבים את המוהל מטעם ‘אחשביה’, בגלל חשיבות המצוה יש חשיבות גם אם מוציא מעט דם.
ובספר תורתך שעשועי (עמ’ עג) הוסיף הרבי הפני מנחם זצ "ל על ענין זה, ליישב קושיית הפרי מגדים (פתיחה הכוללת להל’ שבת) והמנחת חינוך (קונ’ מוסך השבת מלאכת מפרק), על פי חידושו הנ "ל של מהר "ם באנעט זצ "ל. דהנה הגמרא בשבת (קלו.) שואלת איך אנחנו מוהלים בשבת את התינוק, הרי כשהוא בן שמונת ימים, עדיין איננו יודעים אם יצא מחזקת נפל, ואולי אנחנו מחללים שבת בספק שאולי התינוק אינו בר קיימא? ועונה הגמרא שיש כאן ממה נפשך, על הצד שהוא בר קיימא, שפיר עשינו מצוה מעלייתא שדוחה שבת, ועל הצד שהוא חלילה אינו בר קיימא, הרי זה מחתך בבשר בעלמא ואין כאן שום איסור.
ומקשים הפרי מגדים והמנחת חינוך, דכל זה ניחא לשיטת הראשונים שחבלה היא מטעם נטילת נשמה, א "כ, אם הוא מוציא דם מהתינוק שאינו בר קיימא, אכן לא עבר שום איסור, אבל לפי הרמב "ם שהאיסור הוא מטעם מפרק, הרי מפרק יש גם בחתיכת בשר ולכן גם בתינוק שאינו בר קיימא יעבור על מפרק. והמנחת חינוך נשאר בצ "ע.
ומיישב הפני מנחם זצ "ל כמין חומר לפי היסוד של מהר "ם באנעט, הרי לפי הרמב "ם גם אם יוצא מעט דם בלבד חייבים משום מפרק, אף שאין כגרוגרת, כי יש לנו ‘אחשביה’ של המצוה. אבל על הצד שמדובר בתינוק שאינו בר קיימא, ואין מצוה, מחתך בבשר בעלמא הוא, א "כ אין ‘אחשביה’ של המצוה, ואין כאן שיעור להתחייב ולכן פטור, ושפתיים יישק.
[הפני מנחם עצמו זצ "ל היה אומר על יישוב זה: " והוא כפתור ופרח "].
