באגרות משה (או "ח ח "א סי’ קד) נשאל בדין סעודת נערה בת מצוה, וכתב שאין שום סמך ויסוד להחשיבה כסעודת מצוה, וכבר תמה עליו גדול אחד שהרי ב’ים של שלמה’ בבא קמא (פרק ז) העלה דסעודת בר מצוה נחשב כסעודת מצוה, והשיב בשו "ת אגרות משה (או "ח ח "ב סי’ צז) שיש לחלק בין איש שניכר מעתה מה שהוא מחויב במצוות, אך באשה אין שום היכר כשנעשית בת מצוה, ולכן אין לעשות סעודת בת מצוה, ודבריו צ "ב.
ובמנחת יצחק (ח "ח סי’ יא) הביא בשם ספר ‘נהר מצרים’, שמנהג א "י ומצרים שלא ליפול על פניהם ביום הבר המצוה, וביאר בנהר מצרים דהיינו לפי שהוא דומה לחתן, דהחתן יכהן פאר, ופאר זה תפילין, ועוד דתפילין הוקשו למילה בכתוב ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, ומאחר שאין נפילת אפים ביום המילה כמו "כ ביום הנחת תפילין, ואף לפי "ז מובן הטעם שעושין הסעודה רק בזכרים ולא בנקבות.
ומוהרש "ק בשו "ת ‘טוב טעם ודעת’ (תליתאה ח "ב סי’ פו) כתב דעיקר סעודת בר מצוה הוא כיום שניתנה בו תורה, ואמרו בפסחים (סח:) דהכל מודים בעצרת דבעינן לכם מ "ט יום שניתנה בו תורה הוא, [ופרש "י להראות שחביבה היא בעיניו], ואשר עפי "ז העלה דאף לדעת הפוסקים דמותר לאבל ליכנס לסעודת מצוה, היינו לפי שעיקר הסעודה באה מחמת המצוה, ומצוות לאו ליהנות ניתנו, אך סעודת בר מצוה עיקרה לשמחה
ויעוין שם עוד בדברי הגאון מוהרש "ק שכתב דאם האב עושה הסעודה הרי שהוא משום דנפטר מענשו של בן, וגם מה "ט אסור לאבל ליכנס שם, כי עיקר סעודה זו היא לשמחת האב שנפטר מענשו של זה, ולכן מברך אז ברכה זו, ולפי "ז נמי נימא במה דלא עבדינן סעודה לבת מצוה, כי הנה באמת אין מברכין ברוך שפטרני מענשו של זה אלא בבן ולא בבת [וכפי שיבואר לקמיה], וא "כ פשוט שלפי טעם זה אין מקום לסעודת בת מצוה.
(‘חבצלת השרון’ – בראשית כא ח)
בפמ "ג (סי’ רכ "ה בא "א סק "ה) הקשה למה אין מברכין ברוך שפטרני על הבת שהגדילה, ויעוין מה שחידש בכף החיים (או "ח שם), דאף אחר שהיא בת מצוה עדיין נענש על מעשיה כי היא ברשותו, יעוי "ש, והוא מחודש.
והנראה עפ "י המבואר ברבינו מנוח (פ "ב שביתת עשור ה "י) שיש חינוך מיוחד ומסוים ששייך רק בבנים ולא בבנות, וזהו שאמרו בנזיר (כט.) בנו חייב לחנכו בתו אינו חייב לחנכה, והוא דין שהוא אחראי על בנו ונענש על מעשיו, וממילא הך מילתא ליתא אלא בבן, אך בבת אף שהוא מחויב לחנכה, מ "מ אין זה אלא מצוה בעלמא, באופן שאם לא יחנכנה אינו נענש על מעשיה.
(‘חבצלת השרון’ – בראשית כא ח)
תפקיד האשה בהרבצת התורה גדול מאד, בידה לעשות לתורה שלא תשתכח מישראל.
אגדה נפלאה מסופרת במסכת זבחים (סב:) " בני אחתיה דרבי טרפון יתבי קמיה דרבי טרפון, פתח ואמר " ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני ", אמרי ליה ‘קטורה’ כתיב (בראשית כה, א), קרי עליהם ‘בני קטורה' ", ע "כ. לכאורה תמוה, למה שינה רבי טרפון את שם האשה ל’יוחני’, הלא בפירוש כתוב בתורה ‘קטורה’, ואם הוא שינה, בודאי נימוקו עמו, ואיך באו בני אחותו לתקן שגיאתו, וכי היו מסופקים בדבר.
אמנם באמת ידע רבי טרפון ש’קטורה’ כתוב, אלא שהוא שינה בכוונה את השם כדי להעמיד את בני אחותו על עומק הרעיון, עיון קל יפתור לנו את החידה של אגדה תמוהה זו.
בפירושו של השם קטורה ישנה דעה אחת (ב "ר ס "א, ד) ‘משום שהיו נאים מעשיה כקטורת’, ודעה אחרת ‘שהיתה מקטירה קטורת לע "ז’.
אולם אפשר לומר ששתי הדעות יחד היו מתאימות בה, וכמו שמספרת הגמרא במסכת סוטה (כב.) על אשה אחת בשם ‘יוחני’ שהיתה מצד אחד מתפללת כל היום, ומצד שני היתה מכניסה כישוף ביולדות שתלדנה בקושי, ויבואו אליה לבקש רחמים ונהרו אליה כל צרי לב ודמעתם על לחייהם תמיד שתתפלל על המקשה לילד, והיא נכנסה לחדר להתפלל, כך אמרה, אבל בחדרה בהצנע התירה את הכשפים והיולדת ילדה מיד בריוח ובלא צער.
‘קטורה’ אשת אברהם היתה גם כזו, שנאים מעשיה כקטורת, וגם מקטירה לע "ז, וכשחז "ל רצו להמחיש את הדו פרצופיות שלה, בחר רבי טרפון בתואר הזה " ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני " האשה הזאת היתה מין ‘יוחני’, בעלת דו פרצופים, ובני אחותו כבר הבינו מה היתה כוונתו בדוגמא שהציג להם עם האשה יוחני, כיון שהשם הזה היה ידוע בימיו כסמל הרע שמראה פנים כצדיק.
אבל בכל זאת קשה היה להם, מנין לקח דודם רבי טרפון מקור להשוות את קטורה ליוחני, הרי ‘קטורה’ כתוב, ומדוע נדרש לגנאי במקום שאפשר לומר שהכונה שהיו נאים מעשיה כקטורת.
ועל זה השיבם רבי טרפון ‘קרי עליהם " בני קטורה "‘, לא לבזותם ח "ו בא, אלא שהוא הקריא לפניהם את שמות הבנים של קטורה, ראו, אמר רבי טרפון, מי הם הבנים שלה המנויים בתורה, ותראו שאין האשה הזאת נאה לשמים ולבריות, כי אשה שיש לה בנים כאלה אין ספק שגם היא כבר היתה פגומה…
בנותינו הרוצות להעמיד דורות ישרים, עליהם להתכונן ליעוד נשגב זה במחשבה תחילה, לבקר בבתי ספר של בית יעקב, ולא להתחבר עם נשים מבתים חפשיים, עליהם להדר שיהיה מחניהם קדוש, ואז בטוחים יהיו שביתן העתיד יהיה מושתת על לפידי קודש של מאור התורה ודרכי היראה.
(הג "ר מאיר שפירא זצ "ל, אמרי דעת ח "ב עמ’ רלח)
בקשר לזה יצויין למאמר נפלא המובא בשו "ת חלקת יעקב בשם הג "ר יהושע העלער זצ "ל, דהנה במס’ בכורות (ח:) מובא ויכוח של ר "י בן חנניא עם חכמי אתונא, הם הביאו לפניו תרי גבינא ואמרו לו שיאמר להם איזה גבינא בא מעז לבן ואיזה מעז שחור, ולעומתם הביא הוא ב’ ביצים, ושאל מהם איזה בא מתרנגולת לבן ואיזה מתרנגולת שחורה (ראה בב "ר בראשית שכן הגירסא).
ופירש הגאון הנ "ל כוונת הויכוח, דסבי דבי אתונא הקשו לשאול מריב "ח על השקפת יחס המשפחה הנהוג בישראל לענין כמה דברים בכלל ולענין שידוכים בפרט, דלכאורה הרי יחוס המשפחה אין שוה כלום, והעיקר הוא יחוס עצמו של האיש או האשה המדוברים, לכן אייתו ליה תרי גבינות, כמובן שניהם לבנות, וא "ל " אימא לן הי דעיזא אוכמא והי דעיזא חיוורתא ", כלומר מאי נפמ "נ מאיזה עז באו הגבינות, אם הגבינות בעצמן טובות בטעמן או רעות בטעמן, הרי מובן מזה דיחוס האבות לא מעלה ולא מוריד.
וריב "ח בחכמתו השיבן שאין הנידון דומה לראייתם, שהרי הגבינות לאכילה הם עומדים, ולא לגדל ולדות ולהוציא דורות, משוה "כ הביא להם תרי ביעי, א "ל אימא לי הי דתרנגולתא אוכמתא והי דתרנגולתא חיוורתא, הרי שאין להכיר על הבצים מאין באו וכשיאכל אותם לא ניכר בהם מאיזה תרנגולת יצאו, ומכל מקום כשישיבו על הבצים האלה תרנגולת ויצאו מהבצים אפרוחין אז יוכר כח האמהות, שהביצה שנולדה מתרנגולת שחורה, יצא ממנו אפרוח שחור, והביצה שנולדה מתרנגולת לבנה יצא ממנה אפרוח לבן, הרי לכם שכח אבות פועל הרבה על צאצאיהם אחריהם, ודפח "ח.
(שו "ת חלקת יעקב, חלק הדרשות דרוש ו’)
