דברי הפלא יועץ
ידוע שאחת מתרי "ג מצות הוא לכתוב כל אחד מישראל ספר תורה לעצמו. ומי שחננו ה’ שיש יכולת בידו ראוי לו שלא יעבור מלקיים מצוה זו, כי אמרו בזוהר הקדוש שאפילו על מצוה אחת שיכול לקיים ואינו מקיים חוזר לבא עליה בגלגול, וקרא כתיב [דברים כז כו] ‘ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם.
ונהי שכתבו הפוסקים שבזמן הזה עיקר המצוה לקנות ספרי פוסקים ופירושי התורה, מ "מ לפי סודן של דברים פשיטא דחיובא רמיא לכתוב ספר תורה כשר. וחלילה שיתבטל או שיתחלף שום מצוה מהמצות, כי אל דעות ה’ צופה ומביט עד סוף כל הדורות, ואף על פי כן צוה לנו המצוה מיד ולדורות, והדברים עתיקין עמוק עמוק מי ימצאנו. תדע שאם המצוה הזאת היתה למען תהיה עמו וקרא בו בלבד, בכל דהוא ספר היה סגי, ולמה הקפיד המקום שתהא כתובה על הספר ובדיו, וכמה דברים יש שהם הלכה למשה מסיני שפוסלים הספר תורה. אלא ודאי הכל הוא לפי סודן של דברים שהם עומדים ברומו של עולם. ומכלל האמור אתה תשמע, שאותם שקונים ספר תורה בשותפות או בני חבורה שקונים ספר תורה ונותנים לבית הכנסת לא עשו כלום לקיום מצות כתיבת ספר תורה, כי המצוה הזאת היה לכתוב כל אחד ספר תורה לעצמו, ומי יתן והיה לבבם להוציא אותם ההוצאות במצות אחרות יותר חשובות, כי המוציא הוצאות למצות צריך להיות מחשב שכר מצוה כמו סוחר טוב שמבקש להוציא מעותיו ולהלבישם בסחורות שמרויח בהן הרבה, וכבר אמרו בירושלמי )ראה סוף פ "ה דשקלים( שר "פ ור "פ הוו אזלו בההוא אתר דהוו הנהו בי כנשתא אמר חד לחבריה כמה ממון שקעו אבותי בכאן אמר לו אידך כמה נפשות שקעו אבותיך בכאן מי לא הוו בני נשא דילעון באורייתא. ומזה תקיש לכמה הוצאות שעושים המתנדבים בעם לשם מצוה, ולא דעת ולא תבונה בהם לבחור באותן המעות מצות רבות ונכבדות הנה, כי כן טוב לגבר שימלך בקונו או בת "ח ויבחר ויבחין בין טוב למוטב, ואם ירחיב ה’ את גבולו והיה ידו בכל ויאחוז בזה וגם מזה אל ינח ידו. ודבר בעתו מה טוב שכתבו שהנותן לבית הכנסת ספר תורה חדש בעצרת כאלו הקריב מנחה חדשה לה’ בזמנה, הן בכלל שיאחזו בקניית ספרים וגם מקניית ספר תורה אל ינח ידו כי קניית הספרים הוא כלל גדול בתורה אי לת "ח כבר אמרו כשם שאין אומן בלא כלים כך אין חכם בלא ספרים והספר’ הם לנו לעינים ובלעדם לא ירים איש את ידו להיות מורה הוראות ודן דינים ואי לשאר עמא כל אדם חייב כשיערו לקנות ספרים הרבה מפירושי התורה וספרי מוסר השכל וספרי דינים להודעים בלשון הקודש וללועזים בלעז וספרי תנ "ך ומשניות וזוהר הקדוש וכדומה וראוי לרדוף אחריהם כאשר ירדוף הקורא בהרים לא ליחוש במעיה כי עזה כמות אהבת השי "ת ולא תושג אלא על ידי אהבת התורה כמארז "ל בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין וקרא כתיב על התורה לא בשמים היא ולא מעבר לים היא ואמרו רז "ל מכלל שאם היתה בשמים או מעבר לים היית צריך לילך אחריה. עכ "ל.
אמר כ "ק אדמו "ר בעל הלב שמחה מגור זצ "ל במה שנוהגים העולם לומר בהכנסת ספר תורה מזל טוב. ופירש שמכוונים בזה על דברי חז "ל )זוה "ק ח "ג קלד ע "א(: הכל תלוי במזל ואפילו ס "ת שבהיכל, וזה הברכה שמברכים את מכניס הספר תורה. שספר תורה זה יהי’ בר מזל ע "כ ודפח "ח. [ספר ‘דף על דף’ – שבת קנו]
כתב בספר ‘ילקוט יוסף’ [סי’ קלא סעי’ לד] נוהגים שביום הכנסת ספר תורה בשעת המנחה, אין אומרים וידוי ונפילת אפים במנחה. ויש להם על מה שיסמוכו ובהערה שם כתב: שספר נפש חיה )מערכת הסמ "ך אות כא( הזכיר מה שיש נהגו שבעת שמכניסים ספר תורה חדש לבית הכנסת אין אומרים תחנון שבעה ימים כחתן וכלה. אך בישיב משה חלק א’ [סימן שלח] מבואר, שדוקא יום אחד אין אומרים תחנון. וכן עיקר. ע "ש. ועיין בטור [אורח חיים סימן תרסט] שכתב, ונוהגין באשכנז שהמסיים והמתחיל נודרין נדרים וקוראין לכל מרעיהן ועושין משתה ויו "ט לסיומה של תורה. וע "ש בבית יוסף שהביא מקור למנהג זה ממדרש. ונמצא, שיש ענין לעשות שמחה ביום הכנסת ספר תורה, ובפרט שיש בזה להרבות כבודה של תורה בפני ההמון, ומטעם זה יכולים גם שלא לומר וידוי, כדי לחבב את התורה ולהודיע את יקרת ערכה.
יש לדון אם מותר להכניס ספר תורה חדש לבית הכנסת ביום פורים, כי בשלחן ערוך [סימן תרצו סעיף ח’] מבואר, שמותר לישא אשה בפורים. ודעת המגן אברהם [ס "ק יח] דאסור משום דקיימא לן כמאן דאמר אין מערבים שמחה בשמחה. וכן נראה דעת הפרי מגדים. וכן כתב בשערי תשובה בשם הפרי חדש. אך בברכי יוסף כתב בשם הגר "י כהן הכהן עם היותו תלמיד הפרי חדש התיר לישא אשה בפורים, ושכן פשט המנהג שם. ואמנם לגבי הכנסת ספר תורה אין לאסור בזה משום אין מערבין שמחה בשמחה, שהרי אין השמחה אלא מנהג ולא חיוב מעיקר הדין. ולכן כתב הטור ]הנ "ל[ בלשון " ונוהגין ". וכיון שכן לא שייך בזה אין מערבין שמחה בשמחה. וכן כתב בכיוצא בזה ביפה ללב )אורח חיים סימן קנ סק "א( במ "ש מרן החיד "א בברכי יוסף, דהנותן ספר תורה חדש בעצרת כאילו הקריב מנחה חדשה לה’ בזמנה. דלא שייך בזה אין מערבין שמחה בשמחה, כיון שאינו מחוייב לעשות שמחה באכילה ושתיה. אך ע "ש בשו "ת בצל החכמה שבכל זאת העלה שלא לעשות הכנסת ספר תורה בפורים:. [ספר ‘ילקוט יוסף’ סי’ קלא הערה לד]
[מתוך דרשה שנאמרה לכבוד הכנסת ספר תורה ע "י ר’ שלמה ישראל גרוסקופף שיחי’ לע "נ אביו הר "ר רפאל יעקב ז "ל:]
צריך להבין קצת מה ענין המנהג שנתקבל שנוהגים להכניס דוקא ספר תורה לע "נ מי שנסתלק, הרי היו יכולים לעשות כ "כ הרבה מצוות אחרות לע "נ הנפטר ומדוע נתקבל מנהג זה דוקא, הרי מצות כתיבת ס "ת היא המצוה האחרונה ממנין המצוות?
עוד יש להבין קצת שהמנהג הוא שמעבירים את הס "ת ממקום כתיבת האותיות עד לבית המדרש, ואין גומרים את האותיות בביהכ "נ עצמה, אלא תמיד הולכים כברת ארץ יחד עם הספר, והרי זה אומר דרשני, מה הענין בזה?
אלא סיפר ה’פני מנחם’ זצ "ל בהספדו את בנו הגאון ר’ אריה זצ "ל [חתן הגאון ר’ מנשה קליין זצ "ל], שבפטירת אביו האמרי אמת זצ "ל רצה להתפלל באותו מנין יחד עם אחיו הרבי הבית ישראל זצ "ל, אולם אמר לו הבית ישראל שיעשה מנין בנפרד, והסביר לו טעם הדבר כי שהטעם שאומרים קדיש לאחר נפטר הוא שכל יהודי באשר הוא מביא קדושה בעולם הזה, וכשנפטר הרי חסר כאן קדושה לכן אומרים אחריו קדיש – יתגדל ויתקדש שמיה רבא, האבא הכניס כל כך הרבה קדושה בבני ישראל, ועכשיו יש חסר, לכן תעשה מנין נפרד, לומר כמה שיותר ‘יצגל ויתקדש שמיה רבא’.
על דרך זה י "ל כאן. הרי כל יהודי הוא כמו ס "ת, שהרי אמרו חז "ל במס’ שבת [קה:] העומד על המת בשעת יציאת נשמה, אפי’ אינו משבעה הקרובים, חייב לקרוע, הא למה זה דומה לספר תורה שנשרפה, וכמו שכתב שם רש "י שאין לך ריק בישראל שאין בו תורה ומצוות. כמו כן מצאנו במס’ ע "ז [יח.] ברבי חנינא בן תרדיון, שהיה א’ מעשרה הרוגי המלכות, שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו, הביאוהו וכרכוהו בס "ת והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור כו’ אמרו לו תלמידיו רבי מה אתה רואה, אמר להן גוילין נשרפין ואותיות פורחות, וכתב שם המהרש "א ששריפת הגוף ופריחת הנשמה ממנו דומה לשריפת הגוילין ופריחת האותיות, וכן כתב הרמב "ן [בתוה "א – שער הקריעה] על הגמ’ הנ "ל שהעומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע כמו ס "ת שנשרף, כי כמו בספר תורה האותיות מקדשות את הקלף, כך גם נשמת יהודה מקדשת את הגוף, שהנשמות שבגוף הם כמו אזכרות שבגוילין.
הרי לנו שיהודי כאן בעוה "ז הרי דומה ממש לס "ת, וממילא כאשר יהודי הדומה לס "ת חי מסתלק מן העולם, ונחסר כאן בעוה "ז התורה החי, נאה הדבר ביותר למלאות את החסר ע "י כתיבת ס "ת חדש.
אולם אין זה רק ענין של מילוי מקום הנפטר. יש בזה ענין גם לנו לצאצאיו ה’פני מנחם’ זצ "ל סיפר שגיסו ר’ שלמה יוסקוביץ זצ "ל חתנו של האמרי אמת זצ "ל ערך בביתו מעמד של התחלת כתיבת ספר תורה, וכאשר חזר משם הפנ "מ פגש את אחיו הלב שמחה זצ "ל, ואמר לו שמגיע כעת מביתו של גיסו ר’ שלמה שהחל עתה בכתיבת ס "ת, א "ל הלב שמחה זצ "ל, שלא ביום זה החל ר’ שלמה בכתיבת הספר, אלא שכבר למעלה מחמישים שנה הרי הוא כבר כותב ספר תורה, שהרי אמרו חז "ל [אבות פ "ב] וכל מעשיך בספר נכתבים. אולי גם זה הענין שכותבים ס "ת לע "נ נפטר, שהרי זה לימוד לצאצאיו של הנפטר, להזכיר לנו ענין הנ "ל, כמו שהוא כתב ספר תורה כל ימי חייו כמו כן כולנו באמצע כתיבת ספר תורה, וכל מעשיך בספר נכתבים, וכמו שמקפידים על כשרות והידור הספר הזה שמכניסים כן עלינו להקפיד וליפות את הספר שלנו במצוות ומעשים טובים. ושיהיה הס "ת הזה של הבנים עצמם לא פחות ביפיו ובהידורו מהאבות. מובא סיפור שהיה עם אחד מאדמור "י בית רוז’ין זצ "ל, שבהכנסת ס "ת ניגש אליו יהודי שקצת נתרחק מהדרך ושאלו: רבי לשמחה מה זו עושה, מה כל השמחה בכתיבת ס "ת הרי לא חסר לנו היום ספרי תורה? א "ל הרבי, השמחה אינה על עצם כתיבת הספר, השמחה היא שהספר החדש הוא בדיוק כמו הספר הישן בלי שום השתנות של תג כל שהוא! זהו המסר לבנים ללכת בדרך האבות ולהמשיך את אותה מסורת.
אולם יכול להיות הפי’ עוד יותר, לא רק שכל מעשיך בספר נכתבים כפשוטו, דהנה הזכרנו מקודם הגמרא של ר’ חנינא בן תרדיון, חשבתי, הרי כתוב שאדם לפני פטירתו מראים לו כל מעשיו, וזה מה ששאלוהו: רבי מה אתה רואה, כלומר האיך נראים לך כל מעשיך כאן בעוה "ז, אמר להם: גוילין נשרפין ואותיות פורחות, אכן השלמתי עבודתי כאן העוה "ז על הצד היותר טוב, ונעשה מכל מעשיי ס "ת ממש, איני רואה ענייני הגוף כלל, תמצית חיי היתה אך ורק גוילין ואותיות, בסוף חייו של האדם הרי הוא רואה שכל דברי עוה "ז הרי הם כחלום יעוף, ולא שוה לנו, ואם זכה הרי הוא רואה כל חייו כגוילין ואותיות. אלא שאצל ר’ חנינא בן תרדיון הוא נשרף לכן אמר על גופו שהגוילין נשרפין, אבל כל אדם, אם הוא זוכה, כל שירת חייו היא גוילין ואותיות, ס "ת כשר ומהודר.
גם ענין ההליכה עם הס "ת יש בו רמז. שמעתי מהגאון החסיד רבי יצחק דוד אלטר שליט "א [בן ה’פני מנחם’ זצ "ל] בביאור ענין חליצת הנעל בחליצה, דאמרי אינשי ברא כרעא דאבוה, והענין, דלאחר פטירת האדם נקרא עומד שאינו יכול לעלות עוד כיון שנעשה חפשי מן המצוות, אולם מי שמניח בן אחריו שהולכך בדרכי ישרים כאילו לא מת, כי הוא ממשיך הלאה ללכת ע "י מעשיו הטובים של הבן [וזה ביאור דברי רב שאמר ליה רב לרב שמואל בר שילת אחים בהספידא דהתם קאימנא – שבת קנג.]. וזה ענין היבום, שזה טובה לנשמת המת שיהיה לו בן שיתן לו הכח הנ "ל, אולם אשת המת היבם שאינו רוצה להקים שם לאחיו המת, שאינו רוצה להנות אותו במעלה זו שיוכל עוד להיות הולך, לכן מדה כנגד מדה חולצין ממנו נעלו, שעל ידו נעשה האדם הולך, לרמז על הנ "ל שמונע הוא מאחיו מלהיות הולך.
כמו כן י "ל זה ענין ההליכה עם הס "ת שבזה שאנו הולכים עם הס "ת המרמז למת כתחילת דברינו שממלאים את החסר, וגם מרמז לנו להיות כל אחד בבחי’ כותב ס "ת כשר ומהודר, וממילא ע "י כן נעשה הוא ג "כ הולך. ברא כרעא דאבוה.
