מתחילת הבניה תהיה הכוונה לשם ה’ בפסוק [פר’ כי תצא, כב ח] " כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ". לכאורה המלים כי תבנה בית חדש’ הן מיותרות, כיון שהדין הוא כך גם אם אדם יקנה בית חדש או גם יקבל בית במתנה. אלא הפסוק בא כאן לחדש יסוד בבניית בית, שכשאדם בונה בית יש בו שני דברים: א. עצם ההתיישבות של בני אדם בבית, שאנשים גרים בו. ב. קיום מצוות ע "י הבית, כגון מצוות מעקה, מזוזה, הכנסת אורחים וכדו’. והתורה מרמזת כאן שהמחשבה של האדם כשהוא בונה בית צריך להיות על קיום המצוות שבו, ושכל מה שהוא בונה בית זה בכדי שהבית הזה יביא אותו לקיום התורה והמצוות. וזו הכוונה ‘כי תבנה בית חדש’, מיד בהתחלה של בניית בית, כבר אז תהיה כל המחשבה שלך רצויה ונכונה שהמטרה היא בכדי ‘ועשית מעקה לגגך’, רק בשביל לקיים בו מצוות השי "ת.
[ספר ‘סידורו של שבת’ – דרש ד’]
לייחד מקום עבור עבודת הקודש
" כל פעולה שאדם עושה, בראשית דבר, יראה בפעולה זו להכין ענין לצורך גבוה, כמו מי שזוכה לבנות בית, יצייר במחשבתו תחילה איזה חדר בבית שיהיה מוכן לו להיות סגור שם לתורה ולתפלה ולהתבודדות, ומקום מוכן בית ועד לחכמים, ואחר כך יצייר עניינים המצטרכים לו.
של "ה הקדוש – פרשת ויגש
" …לפי דברי הזוה "ק פ’ תזריע מפורש יוצא, שאין לקנות בית הבנוי מעכו "ם אפילו בחנם, שהעכו "ם כשבונה ביתו מזכיר עליה שם ע "ז, ותכף הסט "א שורה בה ואינו יוצא ממנה לעולם, והדר שם יכול להנזק. וזהו סוד נגע צרעת שהיה נראה בבית כדי שיתצו את הבית ואת אבניו ואת עציו. לא כן כשישראל בונה ביתו בצדק, דהיינו שיזהר שיהא בממון של היתר, ובהתחלת נתינת היסוד יברר שיחותיו שמעשיו לש "ש וישפוך שיחו. וגם אחר גמר הבנין יעשה חנוכת הבית בלימוד תורה וישפוך שיחה )וכבר אני עני סדרתי סדר לימוד ותפלות וסמכתים בבית תפלתי( ואז הקדושה שורה שם ובכל מה שמוציא יאמר שהוא לבנין בית להיות מיושב לעהי "ת וכל מה שמרבה להזכיר ש "ש על הבנין הוא יותר טוב ".
פלא יועץ – ערך ‘בנין’
על תפקידו של בית בישראל מצאנו שתי תנאים במסכת אבות, פרק א’ המבטאים את עיקר תפקיד הבית: במשנה ד’ נאמר: " יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם ". ואילו במשנה ה’ נאמר: " יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶָ ". ולכאורה מדוע כתוב אצל כל אחד מאיפה הוא מגיע, מה חשוב לנו לדעת כי יוסי בן יועזר היה ‘איש צרדה’, ומה חשוב לנו לדעת שיוסי בן יוחנן היה איש ירושלים? אלא – ביאר הרב יעקב ישראל גולדשטיין הי "ד – כי בדרך כלל אנשים הגרים בכפר מקיימים יותר את מצות הכנסת אורחים, האיש הכפרי מקבל כל אורח המבקר בביתו בסבר פנים יפות ובחמימות. ולעומת זאת, אנשי העיר מקבלים אורחים בקרירות, ואפילו לפעמים כועסים על האורחים אם לא תיאמו מראש את הגעתם. מאידך גיסא, אצל אנשי העיר שכיח יותר שיתקיימו בביתם שיעורי תורה, משא "כ אצל אנשי הכפר, שאם מתקבצים ללמוד הרי זה רק בבית הכנסת. לכן אמר לנו התנא של המשנה, שיוסי בן יועזר איש כפר צרדה, שלא די בזה שמקיימים בבית מצות הכנסת אורחים, אלא צריך להפוך את הבית היהודי גם לבית ועד חכמים ולמקום תורה. וכמו כן יוסי בן יוחנן מעיר ירושלים, אומר, שלא די בזה שלומדים תורה יחד בבית, אלא, בנוסף למצות לימוד התורה, צריך גם לשים דגש על מצות הכנסת אורחים.
[אוצר מרגלית – עמוד קע]
גם ה’זמן שלך ייגמר…
מספרים על איש כפרי שבנה בית חדש, אל חנוכת הבית הזמין את מכיריו לבוא אליו ולשמוח איתו, הקרואים הטיבו את לבם והרבו בשמחה בניגונים וריקודים. ביניהם היה גם המלמד שהכפרי החזיר עבור בניו, אכן בעל הבית לא סבל זאת שגם המלמד ה’עלוב’ ישמח את לבו יחד עם כולם, ופנה אליו בשאלה: " לשמחה שלך מה עושה "? הלא אתה רק אורח ארעי בביתי, וככלות ה’זמן’ שסיכמנו שבו תלמד עם בניי תלך לך לביתך!? ענה לו המלמד: " האם גם אתה תש פה לעולם? הרי גם יבוא יום וה "זמן " שלך יסתיים ותעזוב את הבית מבלי לשוב אליו עוד "!!
דרשות שלמה – פרקי אבות
בפסוק [פרשת כי תצא] נאמר: " ודברו השוטרים אל העם, לאמור, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, ילך וישוב לביתו ". אמרינן בירושלמי סוטה פרק ח’ הלכה ד’: יכול הבונה בית בחו "ל יהא חוזר? תלמוד לומר " ולא חנכו " את שמצוה לחנכו, יצא הבונה בית בחוץ לארץ, שאינו מצוה לחנכו. ומפרש בקרבן העדה, שהדירה בארץ ישראל – מצוה. ובפני משה שם מפרש, מצוה לחנכו בארץ ישראל – משום ישוב, פרט לחוץ לארץ דאין מצוה לחנכו, ע "כ. כלומר, בגלל שבניית בית בארץ ישראל הוי מצוה לכן גם חינוך הבית הוי השלמת המצוה והמתחיל במצוה אומרים לו גמור, [ירושלמי ר "ה פ "א ה "ח], לכן מי שבנה בית ועדיין לא חנכו ישוב לביתו להשלים המצוה, ורק בארץ ישראל יש המצוה של ישוב ארץ ישראל, אבל בחו "ל אין מצוה לבנות בית, כי בחו "ל הוי מקום מגורים עד שהקב "ה יקבץ בבוא העת נדחי ישראל. ואמרינן בעבודה זרה ט’ ע "ב: אחר ארבע מאות לחרבן הבית, אם יאמר לך אדם קח שדה שוה אלף דינרים בדינר אחד, לא תיקח. מפרש רש "י, שהוא קץ הגאולה ותקבץ להר הקודש לנחלת אבותיך, ולמה תפסיד הדינר, עכ "ל. היינו, השהיה בחוץ לארץ היא זמנית בלבד.
והאדמו "ר ה’אמרי אמת’ מגור זצ "ל אמר: מפני שעתידים לחזור לארץ ישראל, משום כך מקרקעי בחו "ל כמטלטלי דארץ ישראל דמי [ערכין כט.]. כלומר, בחו "ל הוי ישיבה זמנית ועל דירה זמנית אין עושים חנוכת הבית.
וכן פוסק המגן אברהם באו "ח סימן תקס "ח ס "ק ה’: שבחוץ לארץ אין מצוה לעשות סעודה בחנוכת הבית. עיין ביד אפרים על המגן אברהם שם.
[אמרי שמאי–פרשת כי תצא כ כה]
קביעת המזוזה היא חנוכת הבית
אמר ה’אמרי אמת’ מגור זצ "ל: חנוכת הבית הוי בקביעת מזוזה, כמו שיונתן בן עוזיאל מתרגם על הפסוק [פר’ כי תצא כ כה]: " ודברו השוטרים אל העם, לאמור, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, ילך וישוב לביתו ". " ולא חנכו " – שלא קבע מזוזה לשכללו, ודפח "ח.
ואפשר להביא אסמכתא לדבריו, מהא דאמרינן במנחות [מד.]: השוכר בית בארץ ישראל עושה מזוזה לאלתר משום יישוב ארץ ישראל. מפרש רש "י בזה הלשון: דלאחר שקבעה – שוב אינו נוטלה משם אפילו יוצא ממנה, כדאמר בפרק השואל בבבא מציעא [קב.] הלכך בקושי יצא ממנה מפני טורח מזוזה אחרת, ואפילו יוצא ממנה ישכרנה אחר מהרה, כשימצאנה מזומנת במזוזה ונמצאת ארץ ישראל מיושבת, עכ "ל.
ועוד אפשר לומר, דאמרינן בעירובין [סד:]בעל בנכסי אשתו שעשה עסק והרוויח, ואפילו מצא מציאה ורוצה שיתקיימו בידו, יעשה בהם מצות. מפרש רש "י, דעל ידי דעביד ביה מצוה מתקיימים בידו, עכ "ל. לפי זה, אם בונה בית ורוצה שיתקיים הבית בידו, יעשה מצוה השייכת לבית שזו מצוה מזוזה . כמו שיונתן בן עוזיאל מתרגם, שלא קבע מזוזה לשכלל הבית, היינו להשלימו ולקיימו.
[אמרי שמאי–פרשת כי תצא כ כה]
הסעודה – המצוה הראשונה צריך לחנוך הבית על ידי שהסעודה הראשונה בבית – תהא סעודה של מצוה. כמו שרש "י מפרש על הפסוק ‘ולא חנכו’ [דברים כ כה] חינוך לשון התחלה, והרד "ק מפרש בזה הלשון: התחלת הסעודה בבית חדש יקרא חינוך, כמו שיקרא התחלת הלימוד בנער, כשנער מתחיל ללמוד. ומנהג הוא שעושים סעודה בשמחה, באכילה הראשונה שיאכלו בבית החדש. ובמגן אברהם [סי’ תקסח ס "ק ה] מביא מ’ים של שלמה’ סוף פרק ז’ בבבא קמא: " אם לא הניח תחילה לשתות בביתו ולנהוג קלות ראש, רק שעושה סעודה לחנכו תחילה, לומר בו דברי תורה ולדרוש בו מעין המאורע, הוי סעודת מצוה ", עכ "ל. כלומר, התחלת השימוש בבית צריך להיות בסעודת מצוה ובדברי תורה, מפני שהכל נקבע בהתאם להתחלה, וכשחנך הבית בתורה ומצוה אז ההמשך הוא בית של קדושה, ואם בהתחלה עשה מסיבה של הוללות, זה כמו שהתחיל לחנך נער לא בדרך הישר, וקשה אח "כ להדריכו בדרך הישרה, ושבשתא כיון דעל על [ב "ב כא.] שגיאה בלימוד שנכנסת – נשארת. ומשום כך חנוכת הבית צריכה להיות בקביעת מזוזה [קדושת הבית] וסעודת מצוה [קדושת הדיירים]. ובזהר פרשת ויקרא דף ג’ ע "ב ובפירוש הסולם אות כ "ח איתא: ויקרא אל משה ואמר לו: משה, חנוכת הבית במה הוא? בסעודה, ע "כ.
[אמרי שמאי–פרשת כי תצא כ כה]
טעם הסעודה – להשרות מדת החסד על הבית "
בפסוק [דברים כ כה] ‘אשר בנה בית ולא חנכו’ תרגם יונתן: ‘ולא קבע בה מזוזתא’. והענין הוא דכל בנין הוא צמצום וגבול, ושורשו ממדת הדין. ועל כן בשמאי הזקן [שבת לא:] איתא הלשון ‘דחפו באמת הבנין שבידו’, הפי’ הוא במדתו, מדת הדין, שאין לומר ששמאי הזקן הי’ בנאי והיתה כ "כ מלאכתו קבע עד שתמיד היתה אמת הבנין בידו, אבל הפי’ האמתי במדתו מדת הדין. [אולי שמעתי זה הפי’ מכ "ק אבי אדומו "ר זצללה "ה או שראיתי באיזה ספר ואינני זוכר]. והנה אמרו ז "ל, כל העוסק בבנין מתמסכן, ועיין מהר "ל בספר גבורות ה’ [פ’ טו] שכתב כי הבנין הוא היפך הברכה, כי בברכה אין גדר וגבול,
ולכך נאמר בברכה ופרצת וגו’, והבנין הוא היפך זה, שבונה גבולים וגדרים, והעוסק בדבר שהוא היפך הברכה מתמסכן, עכת "ד. ויש לי להוסיף בה דברים ואולי הם בכלל דבריו, כי מאחר שבנין הוא גדר וגבול, מוצאו ממדת הדין, על כן מעורר מדת הדין, ובהתעורר מדת הדין מתעוררים לרגליו גם כחות מזיקים שמשכנם בצד שמאל מבחוץ שעומדין וצופין מתי יצא מן הדין אשר בצפון לחרוב להרוג ולאבד שיהיו הם גומרים הדין, כי לכל תכלית הוא חוקר, ועל כן העוסק בבנין מתמסכן. ולפי הדברים האלה יש לומר דהא דכתב הזוה "ק [ח "ג רסג] סמיך לפתחא אזדמן חד שידא ואית לי’ רשו לחבלא, מהאי טעמא הוא, שמחמת הבנין התעוררה מדת הדין וכיון דאיהו אתער סטרא אחרא אתתקף בהדי’. אבל הש "י זיכנו במצות מזוזה, כי בהופיע שם השם, שמה אין עוד מקום להסט "א שהויתה מצד צמצום והסתר אורו יתברך. וזהו שמתרגם יונתן שחנוכת הבית היא קביעת המזוזה. ובזה יובן טעם המנהג שעושין סעודה בחנוכת הבית, שענין סעודה להנות אחרים היא מדתו של אברהם אבינו ע "ה מדת החסד, היפך מדת הדין והצמצום, ובזה מתקנין הענין דהעוסק בבנין מתמסכן ".
[‘שם משמואל’ – פר’ בראשית תער "ב]
