שבת אויפרוף – עליה לתורה

הטעם שזורקים על החתן

הטעם שזורקין על החתן קליות ואגוסים בשעת העליה לתורה, כי קלוית ואגוזים הם מיני אוכל הגדלים בלא טורח, ובא לרמז שאף שנוטל עול רחיים על צואר, מ "מ אם יקבל על עצמו עול תורה יהיו מזומנים לו מזונותיו בריוח, וכמו שאמרו " כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ ". (חידושי הרי "מ – ליקוטים)

בטעם המנהג של זריקת אגוזים, י "ל שאז זורקים על ראשו על ראשו בכדי לעוררו שאגוז דרכו להיות נופל לטיט, ועם כל זה מה שבתוכו אינו נמאס (עי’ מדרש שה "ש ו יא, וכן חגיגה טו:), וכמו כן יזכור החתן להתקשר בתורה שלא יתגשם ויתטנף בעיסוקו בדברים נמאסים ומתגשמים. (שם משמואל – פר’ כי תצא)

אמר מרן הפני מנחם זצ "ל: טעם שזורקין אגוזים, י "ל ע "ד דאיתא (שו "ע או "ח סי’ תקפג ס "ב) שבראש השנה נוהגין שלא לאכול אגוזים, לפי שאגו "ז בגימטריא חט "א,. אולם חתן שמולחין לו כל עוונותיו (ירושלמי ביכורים פ "ג ה "ג), זדונותיו נעשים לו כזכיות (יומא פו:), לפיכך זורקין עליו אגוזים, לרמז לחטאיו שנהפכו לזכיות ועכשיו הם למעליותא. (נעימות החיים – עמ’ רטו)

חופה

אם אעלה את ירושלים על ראש שמחתי

מקור נתינת האפר על ראש החתן

בגמרא (ב "ב דף ס ע "ב): תנו רבנן, כשחרב הבית בשניה, רבו פרושין בישראל (שהפרישו עצמן) שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין (כסימן לאבילות).

נטפל להן ר’ יהושע אמר להן: ‘בָּנָי! מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין’? אמרו לו ‘נאכל בשר – שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח – ועכשיו בטל’?

אמר להם: א "כ לחם לא נאכל, שכבר בטלו מנחות, (אמרו לו, אה "נ ולא נאכל עוד לחם, כי) אפשר בפירות.

(אמר להם ר "י, גם) פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים, (אמרו לו, אה "נ ולא נאכל עוד פירות של שבעת המינים שמביאים מהם ביכורים, כי) אפשר בפירות אחרים.

(אמר להם ר "י, גם) מים לא נשתה, שכבר בטל ניסוך המים? שתקו!

אמר להן, בני! בואו ואומר לכם. שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה. ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר, שאין גוזרין גזירה על הצבור אא "כ רוב צבור יכולין לעמוד בה, דכתיב (מלאכי ג ח-י) בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ, אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט, וכמה, אמר רב יוסף אמה על אמה, אמר רב חסדא כנגד הפתח.

עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט, מאי היא, אמר רב פפא כסא דהרסנא.

עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט, מאי היא, אמר רב בת צדעא.

שנאמר, (תהלים קלז ה-ו) אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי [אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי], מאי על ראש שמחתי, אמר רב יצחק זה אפר מקלה שבראש חתנים.

אמר ליה רב פפא לאביי היכא מנח לה? במקום תפילין, שנאמר (ישעי’ סא ג) ‘לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר’, וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה, שנאמר (ישעי’ סו י) ‘שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ’.

נישואין

גדולת הימים

לנצל השפע

" שמעתי מחסידים שהגידו בשם צדיקים, שחתן מקבל בעת נישואיו מעות נדוניא, ואם אינו סוחר בהם להרויח הרי הם הולכים לאיבוד, וכמו כן הוא ברוחניות, שנותנים לחתן מלמעלה שפע רב למאד, ויש לו להשגיח שלא להחמיצו ". (פני מנחם – מועדי שמחה, עמ’ צו)

שמחת חתן וכלה

מעלת המשמח חתן וכלה

אמר החידושי הרי "מ: שבעת ימי המשתה הם ‘ימים טובים’ לחתן, וניתנה לו מתנה זו מן השמים, והרי הנותן מתנה – בעין יפה הוא נותן (ראה ב "ב סה ע "א: איתמר שני בתים זה לפנים מזה שניהם במכר שניהם במתנה אין להן דרך זה על זה כל שכן חיצון במתנה ופנימי במכר חיצון במכר ופנימי במתנה סבור מינה אין להן דרך זה על זה ולא היא מי לא תנן במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולן אלמא מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב הכא נמי מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב), ומשום כך נותנים לחתן גם את הדרך שיוכל דרכה לבוא לשמחה. יוצא שגם המתעסקים עם החתן יש להם חלק בשמחה הבאה משמים.

מסופר על הרה "ק הדברי חיים מצאנז זי "ע שהיה פעם בשמחת שבע ברכות, והמנהג היה לומר בדחנות, אך מכיון שהבדחן לא הגיע לומר את דברו, אמר הרה "ק מצאנז זי "ע שהוא יאמר דברי בדחנות לחתן [כמנהג רבו הרה "ק מראפשיץ זי "ע], פתח ואמר דכתיב בפרשת כי תצא (כב, ח) ‘כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך’, ‘מעקה’ ראשי תבות מלוך על כל העולם, שאלוהו הרי ‘מעקה’ כתוב בקו "ף ו’כל’ נכתב בכ "ף, השיב הרה "ק מצאנז זי "ע הלא בת ק’ כבת כ’ (ראה ספר שיחתן של עבדי אבות ח "א עמ’ נח).

והנה מי יבוא בסוד קדושים, אבל ניתן רשות לדרוש כוונת דברי קדשו לפי מיעוט דעתנו. ויתכן לפרש עומק דבריו, על פי מה דאיתא בספה "ק שכל חתן מתקן במקצת החטא של אדם הראשון, וזה הטעם למנהג לזרוק חיטין על חתן (עי’ ברכות נ: ותוס’ שם), משום שאמרו חז "ל (ברכות מ.) עץ הדעת שאכל אדם הראשון חטה היתה, ובשעה שחתן בונה את ביתו ושומע אך ורק בקול ה’ ולא בקול אחרים המפתים לעבור על דבר ה’, הרי זה תיקון חלקו בחטא עץ הדעת.

והנה איתא בגמרא (חגיגה יב.) דבשעת בריאתו היה אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו, כיון שסרח הניח הקב "ה ידו עליו ומיעטו שנאמר (תהלים קלט, ה) ‘ותשת עלי כפכה’, ואמרו במדרש (במ "ר יג, ב) דמיעטו והעמידו על מאה אמה (עי’ ב "ב  עה.), ביאר המהרש "א (חא "ג חגיגה שם) דכן מרומז בפסוק שהביאה הגמרא ‘ותשת עלי כפכה’, כי ‘כף’ בגימטריא מאה.

וזה עומק כוונת הרה "ק מצאנז זי "ע, ‘כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך’ – חתן הבונה את ביתו עליו לראות לתקן את חלקו בחטא עץ הדעת, בזה שהוא בונה את ביתו שיהא משכן לה’ ושומע בקול ה’ ולא בקול יצרו המסית ומפתה לרצונות אחרים, וזה מרומז במעקה ראשי תבות מלוך על כל העולם – כמו שאדם הראשון היה בשעת בריאתו מסוף העולם ועד סופו ומלכותו ית "ש היתה עליו מתחילה ועד סוף. ומה דכתיב מעקה בקו "ף ולא בכ "ף, כי בזה מרומז שבעת שסרח הניח הקב "ה כפו עליו ומיעטו למאה אמה. וזה מה שאמר בת ק’ כבת כ’, לרמז מה דילפינן שמיעטו למאה אמה מ’ותשת עלי כפך’ – כ "ף בגימטריא ק’, ומוטל על כל חתן לתקן את חלקו.

(ע "ד)

שבע ברכות

למה תיקנו חז "ל שבע ברכות דוקא – לא פחות ולא יותר?

כנגד שבעה ברכות שנתברכו אדם וחוה

איתא בזוה "ק (ח "ג מד,ב) וז "ל: תא חזי בשעתא דאתתקנת לגבי אדם, קודשא בריך הוא בריך לון, הדא הוא דכתיב (בראשית א כב) ויברך אותם אלוקים, כחזן דמברך לכלה בשבע ברכות, מכאן אוליפנא חתן וכלה כיון דאתברכן בשבע ברכות אתדבקן כחדא כדוגמא דלעילא כו’, עכ "ל. הרי שבירכם הקב "ה, אף שלא מפורש כמה ברכות בירכם. ובשבלי הלקט (ח "ב סי’ עה) מביא מכאן גם סמך למניין הברכות, שגם כאן מצינו שהקב "ה בירכם שבע ברכות, והם (שם פסוק כח): פרו ורבו, ומלאו את הארץ, וכבשוה, ורדו בדגת הים, ובעוף השמים. ועוד שני ברכות (להלן ט ב): ומוראכם, וחיתכם.

כנגד שבעה ברכות שנתברך בהן בועז

בזוהר חדש (מדרש רות מאמר שבע ברכות) מבואר שהוא כנגד השבע ברכות שבירכו הזקנים והעם לבועז בשעה שלקח את רות, וזה לשונו: כעין שבעה ברכות שברכו לבועז, מאן אינון, הדא הוא דכתיב (רות ד יא) ויאמר כל העם אשר בשער וכל הזקנים עדים, א’ יתן ה’ את האשה הבאה אל ביתך. ב’ כרחל. ג’ וכלאה. ד’ אשר בנו שתיהן את בית ישראל. ה’ ועשה חיל באפרתה. ו’ וקרא שם בבית לחם. ז’ ויהי ביתך כבית פרץ.

כנגד שבעה חופות של אדם הראשון

ובארחות חיים (עמ’ 66) וכלבו (סי’ עה) כתוב: " ושבע ברכות אלו, כנגד שבע חופות שעשה הקב "ה לאדם הראשון בגן עדן ".

זכר למתן תורה

בתשב "ץ קטן (סי’ תסו-ז) מבאר בשם הר "ם שהרבה מהמנהגים שאנו נוהגים לעשות בנישואים הם כעין שהיו במתן תורה שהיה אז הקידושין הראשונים שנתקדשו ישראל לאביהם שבשמים: החתן מתחיל ואומר ‘הרי את מקודשת לי’  עם ה "א, כנגד חמשה חומשי תורה, ולפי שהתורה מתחילה עם ב’ לפיכך גם הכתובה מתחילה עם ב’, וכמו שהיו במתן תורה שבע קולות דכתיב (תהלים כט) הבו לה’ בני אלים גו’,  כן תקנו כנגדן שבע ברכות, וכמו שיש י "ד אזכרות בעשרת הדברות, כך יש גם בשבע הברכות (דהיינו כל האזכרות, גם שם אלוקים, אולם בלי ברכת בורא פרי הגפן).

כנגד שבעה המועדות

וזה לשון רבינו יהודה בן מהר "ם חלאווה זצ "ל בספרו ‘אמרי שפר’ (בראשית פר’ חיי שרה עה "פ ויבאה יצחק האהלה): " ולשואל אם יש סמך לברכות אלו של חתונה, סמך יש להם כנגד המועדות כולם. ‘פרי הגפן’ כנגד שבת, מענין החכמה (בבחי’ חמרא וריחני פקחין  – יומא עו:). ‘שהכל ברא לכבודו’ כנגד פסח, שעשה ניסים לכבודו. ‘יוצר האדם’ כנגד שבועות, שנתנה תורה באותו זמן, שכוונת יצירתו היתה להשלים שכלו (ראה סנהדרין צט.). ‘אשר יצר’ כנגד ראש השנה, שהכל באין לדין, כלשון [התפלה בראש השנה]: זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון. ‘שוש תשיש’ כנגד יום הכיפורים, שהוא יום סליחה, ואחר שנתכפרו, לך אכול בשמחה את לחמך ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט ז). ‘שמח תשמח’ כנגד חג הסוכות, זמן שמחה ושמחת בחגך (דברים טז יד). ‘אשר ברא’, כנגד שמיני עצרת, שכתבו בו (שם פסוק טו) והיית אך שמח ", עכ "ל. 

ובספר ארץ צבי (ח "ב דרושים עמ’ שסז – דרוש ו אות ד) כיון לדברים אלו, אולם שם ביאר בזה הטעם לשבעת ימי המשתה בכלל, ולא לשבע הברכות שמברכים בכל יום, והוסיף שם שכיון שיום החתונה הוא יו "ט של החתן לכן תקנו לשבעת ימי המשתה כנגד שבעת המועדים, וכמו שכתב המהרש "א (יומא ב,א) שיוה "כ הוא שבת של המועדות, כמו כן יום החופה הוא כנגד יום הכיפורים, והוא השבת של שבעת ימי המשתה.

ועל דרך זה כתב השפת אמת (ליקוטים), אולם כתב שם שכל שבעת ימי המשתה הם כמו שבעת ימי השמחה של חג הסוכות שמרבים בו בשמחה, משום שביום הכיפורים נמחלו כל העונות, וכן הוא בחתן שנמחלו לו כל עונותיו כביוה "כ עושין נמי שבעת ימי המשתה כעין סוכות.

כנגד: שמחה, ברכה, טובה, תורה, חומה ושלום

בקרן אורה (יבמות סב:) כתב: " הנה אמרו חז "ל (שם) כל שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה כו’, במערבא אמרו בלא תורה בלא חומה, רבה בר עולא אמר בלא שלום. ויש לכוין ששה דברים אלו כנגד ששה ברכות חתנים לבד ברכת היין.

‘בלא ברכה‘ היא כנגד ברכה ראשונה שהיא ברכת שהכל ברא לכבודו, שאם הוא בלא אשה אין בריאתו שלימה ואין יכול לברך כי חסר הוא מכל, ולכן הוא שרוי בלא ברכה.

‘בלא טובה‘ הוא כנגד ברכת יוצר האדם, שלא נשלמה יצירתו עד אשר נעשה לו עזר כנגדו, וכמו שכתוב לא טוב היות גו’.

‘בלא חומה‘ הוא כנגד ברכת אשר יצר כו’ והתקין לו ממנו בנין עדי עד, כי לחומה היא לו, להגן עליו מעבירה.

‘בלא שמחה‘ הוא כנגד ברכת שוש תשיש כו’ משמח ציון בבניה.

‘בלא תורה‘ הוא כנגד ברכת שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, וכמו שאמרו חז "ל (ב "ר טז ה) ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, לעבדה זו מצות עשה לשמרה זו מצות לא תעשה, כי תכלית השמחה הוא שמחת התורה, והיא עוזרתו ללמוד תורה בטהרה ובשמחת לב.

‘בלא שלום‘ הוא כנגד ברכת אשר ברא כו’ אהבה ואחוה שלום ורעות, כי סוף כל הברכות הוא השלום, והיא הכלי המחזקת ברכה " (שלהי עוקצין), עכ "ל.

כנגד שבעה ברכות שנתברך בהן אברהם אבינו

בספר ליקוטים מפרדס (ח "ב ערך נישואין אות ב עמ’ קפח) ובארץ צבי (עה "ת פר’ לך לך) כתבו שהוא נגד שבעה הברכות שבירך הקב "ה את אברהם אבינו בפרשת לך לך. דהיינו, ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה, ואברכה מברכך, ומקללך אאור, ונברכו בך כל משפחות האדמה.

שבעה ברכות של קריאת שמע

הגאון רבי יצחק אייזיק חבר זצ "ל (באר יצחק בפר’ וזאת הברכה על הפסוק שמע ה’ קול יהודה) כותב שהם כנגד שבע הברכות של קריאת שמע, שבהם בירך משה רבינו לישראל שיזכו לנישואין לעתיד לבוא ע "ש.

כנגד שבעה ימים של חנוכת בית המקדש

בספר אפריון חתנים (פניני סופרים עמ’ מט) מביא מהרב מערלוי זצ "ל בביאור העניין, דהנה לא מצינו אצל שום מצוה אחרת שיש לשמוח על קיום המצוה שבעה ימים רק בחינוך בית המקדש, כדכתיב במלכים (א ח סה), ויש לומר דשמחת נישואין הוא מעין בנין בית המקדש, כדכתיב (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, והיינו בתוך כל אחד, כמו שאמרו חז "ל (סוטה יז.) איש ואשה זכו שכינה שרויה בניהם, לכן ראוי לשמוח על קיום מצוה זו שמקימים בית קדושה לשמו ית’ שבעה ימים כחינוך בית המקדש ממש.

הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות

בספר אשישות חיים (מובא גם בקובץ אהל משה ח "ז עמ’ כח, ובקובץ ברכת אבות עמ’ לט) דרש הענין ע "פ מה שאמרו חז "ל (ב "ב ט,ב) כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, ולכן חתן המקדש אשה, ונותן לה פרוטה של קידושין וגם מתחייב לפרנסה כל ימיהם, והיא בבחי’ עני דלית לה מגרמה כלום, זוכה ומתברך בשש ברכות. 

להוריד השכינה מרקיע השביעי

בספר משוש דודים (חלק ב מאמר טו "ב אות א) ביאר הענין ע "פ מה שאמרו חז "ל (בר "ר יט ז) וזה לשונם: שכינה בתחתונים היתה, כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע הראשון, חטא קין נסתלקה שכינה לרקיע השני, דור אנוש לשלישי, דור המבול לרביעי, דור הפלגה לחמישי, סדומיים לשישי, ומצרים בימי אברהם לשביעי, וכנגדן עמדו שבעה צדיקים ואלו הן אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה כו’. נמצא שהחטאים גורמים לסילוק השכינה, והיות שע "י נישואי איש ואשה אם זכו שכינה שרויה ביניהם, נמצא שמורידים השכינה מרקיע השביעי עד למטה ממש, ולכן מברכים שבע הברכות.

ובעצם הענין למה בכלל מברכים בעת נישואין כתב בארץ צבי (ח "ב דרושים עמ’ שסז – אות ט), דכיון שלאחר חטא אדם הראשון נתקלל האדם, על כן, עכשיו בתחילת הוויתו של כל אדם, שהוא בנישואין, שהחתן הוא כבריה חדשה, וכן לפני יצירת הולד (שהרי כל הנישואין הן למצוות פו "ר), מברכים שבע ברכות כדי להוציא אותו מכלל קללה לכלל ברכה.

רעיונות לפי סדר הפרשיות

פרשת וארא

כתיב (ו, כה) ‘ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס’, ויש לדקדק דהול "ל לקח לו מבנות פוטיאל לאשה, ולמה ליה למיכתב ב’ פעמים ‘לו’, ואח "כ כתיב בשלישית ותלד ‘לו’ את פינחס?

אלא איתא בגמרא (כתובות סז:) על הפסוק (פר’ ראה טו, ח) ‘די מחסורו אשר יחסר לו’ – ‘לו’ זו אשה שנאמר (בראשית ב, יח) ‘אעשה לו עזר כנגדו’, מכאן שמשיאין לו אשה. והעומק בזה הוא, שבשעת החתונה יש לזכור ‘לקח לו’ ‘לו לאשה’ – שהקב "ה הוא שאמר ‘אעשה לו עזר כנגדו’, שהנישואין יהיו כפי שהיתה כוונה של מעלה, כדי שיתקיים ‘ותלד לו’, להעמיד דורות ודורי דורות שיודו לה’ ויעבדוהו. כי כשאדם זוכר היטב את מאמר השי "ת ‘אעשה לו עזר כנגדו’ ומקדש את עצמו כפי הכוונה העליונה, אזי זוכה להעמיד דורות ישרים, שהרי אמרינן בגמרא (ב "ב קט:) לעולם ידבק אדם בטובים – שבזכות זה יוצאים בנים טובים, ומייתי הך קרא ‘ואלעזר בן אהרן לקח לו את וגו’ ותלד לו את פינחס’, כך מעמידים דורות של ילדים טובים, ע "י שזוכרים את ה’לו’ דלעילא – ‘אעשה לו עזר כנגדו’.

עוד מדויק בלשון הפסוק דכתיב ‘ואלעזר בן אהרן לָקַח לו’, ולא כתיב ‘ויקח אלעזר’ כדכתיב (ו, כג) ‘ויקח אהרן’, כי זה היה דבר שכבר נלקח עבורו משמים, הוא לא לוקח מעצמו, אלא לוקח מה שכבר הכינו לו משמים, כדאיתא (סוטה ב.) ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני, ואם בשעת החתונה זוכרים שהחתונה אינה ‘חתונה גשמית’, בחירה גשמית, אלא ‘חתונה שמיימית’ הכרזה שמיימית, עוד חוליה הממשיכה את הדורות הקודמים, יכולים להמשיך את שלשלת הדורות להעמיד עוד דור ודורי דורות של זרע ברך ה’.

פרשת בשלח – שבת שירה

אמרו חז "ל (סוטה ב. סנהדרין כב.) קשה זווגו של אדם כקריעת ים סוף. והנה ההפלאה (כתובות ח. ד "ה שהכל) מקשה אמאי דימו חז "ל הזיווג דייקא לקריעת ים סוף, ולא לנס הגדול של בקיעת הירדן, והיו בו כמה וכמה נסים כמבואר בספר יהושע (פרק ג), ומבואר בגמרא (סוטה לד.) שראו את נס בקיעת הירדן בכל העולם.

וההפלאה מתרץ דבבקיעת הירדן כתיב (יהושע ג, טז) ‘ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד וגו’ והיורדים וגו’ תמו נכרתו’, ופירש רש "י כדרך הליכתן בכל הנחלים, נמצא שלא היה הנס אלא אחד, אבל בקריעת ים סוף כתיב (בשלח יד, כב) ‘והמים להם חומה מימינם ומשמאלם’ שהנס היה משני צדדים, והנה הקושי בזווגו של אדם הוא מחמת שהשידוך הוא חיבור של שני צדדים, ולכן דמי לקריעת ים סוף.

ועוד י "ל כי הצורה שבני ישראל עברו את ים סוף מתאים יותר לשידוכים, שכן בירדן עברו בני ישראל – אחרי שכבר נעשו להם נסים רבים, ולא היו בצרה גדולה לפני שעברו, ולא קדמה לבקיעת הירדן תיגרא ביניהם מי יעבור תחלה, וכן אחר שעברו לא מצינו שהנס גרם להם אחדות נפלאה, מה שאין כן בקריעת ים סוף, בני ישראל היו נתונין בצרה, ולפני שירדו לים התחילו השבטים מריבין זה עם זה מי ירד לים תחילה עד שרגמו זה את זה באבנים (סוטה לז.), וכשעלו מן הים שרו את השירה באחדות – ‘אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת’. וזה הדמיון לשידוך, בתחילה ליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא (שבת קל.), ויש טרדות שונות וחילוקי דעות בין המחותנים, אבל בסופו של דבר יש אהבה ואחוה ושלום ורעות.