אפילו שהמחשבות שונות, אבל ברגש צריכים כולם להיות יחד
הנה ההבדל בין תפילין של יד ותפילין של ראש, הוא שבתפילין של ראש יש ארבעה בתים – וכל פרשה כתובה בקלף בפני עצמו, אבל בתפילין של יד יש בית אחד וכל הפרשיות כתובים על קלף. ויש שכתבו לבאר כי תפילין של ראש הוא כנגד המחשבות שבראש, ולכל אדם יש מחשבות אחרות, כי כל אחד חנן לו הקב "ה דעת ושכל משלו, והטעם לזה מבואר בגמרא [סנהדרין לח.] שהקב "ה ברא שכל אדם משתנה מחבירו בדעת, ‘מפני הגזלנין והחמסנין’ – שאם כל אחד היה יודע מה בלב חבירו יחפש מצפוניו וידע היכן ממונו, וכן כל אחד מוצא חן בעיניו דברים אחרים, ולכן בתפילין של ראש יש ארבעה בתים, אך כל זה בדעת ושכל שבראש, אבל בתפילין של יד שהוא כנגד הלב – יש רק בית אחד, כי הלב הוא מקום של ההרגשים, ובא להורות שגם אם יש דעות שונות, בכל זאת בלב צריכים להיות כולם כאחד.
בפסוק [דברים א ד] " אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי. ידוע מהחידושי הרי“מ זי“ע [עי’ שפ "א תר "מ ותרמ "ו, ולקוטי הרי "מ א, ד] שסיחון ועוג מתנגדים לבני ישראל בעבודת ה’, סיחון מלך חשבון מתנגד למחשבות, והוא כנגד תפילין של ראש מקום המחשבה, ועוג מלך הבשן אשר יושב באשתרות באדרעי מקלקל המעשים, והוא כנגד תפילין של יד [עי’ לשון הגמ’ ברכות ו: ‘וכולהו כתיבי באדרעיה’, ס: ‘כי מנח תפילין אדרעיה’].
והקשה ה’פני מנחם’ [חקת עמ’ קכד]דלפי דברי החידושי הרי“מ זי“ע מדוע הוקדמה מלחמת סיחון למלחמת עוג, הרי תפילין של יד קודמים לשל ראש, עי "ש מש "כ לדרכו. אמנם י "ל שאף שסדר העבודה הוא של יד קודם, אבל בכדי להתחיל בהנחת תפילין צריך להקדים טהרת המחשבה, ובלא מחשבות טהורות הנחת התפילין היא חסרת ערך והוי פגם בתפילין [ועי’ בית יוסף או "ח סי’ לח.] וזה הטעם שמאחרים החינוך למצות תפילין יותר משאר כל מצוות, כי צריכים שיהיה עכ "פ קרוב לבר דעת – שיהיה איש שיכול לשמור על המחשבות. ולכן בתחילה נלחמו עם סיחון מלך חשבון – לטהר המחשבות.
ובהנחת תפילין שהוא סדר העבודה בפועל, מקדימים את של יד לשל ראש, כי העיקר תלוי בהתעוררות שבלב – אתערותא דלבא הוא הראש והמקדים לכל המעשים, בתחילה צריך שהלב יבער להשי "ת עם רצון עז להתקרב אליו ית "ש, ואז יכול ותועיל לו ההבנה בשכל מה עליו לעשות.
וכן אומרים בלשם יחוד ‘לשעבד תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו ית "ש’, קודם לשעבד תאוות הלב, ורק אח "כ יכולות המחשבות להיות לה’ – איך לבצע את ההתעוררות שבלב בעולם המעשה, ולטהר המחשבות בקדושה יתירה.
בלשם יחוד אומרים ‘לשעבד בזה תאות ומחשבות לבנו’, ויש להבין הרי התאוה ומחשבה ורצון הלב שניהם היינו הך וכדכתיב [תהלים כא, ג] ‘תאות לבו נתתה לו’, והלב היא משכן התאוה, והול "ל ‘לשעבד בזה מחשבות לבנו’ והכל בכלל.
אלא כי כל עוד שאדם משועבד לתאוותיו ורוצה בהם, הרי הוא שכור מהתאוות, וכשהוא שקוע בתאוות אינו מסוגל לחשוב מחשבה הגיונית ולשקול מה התאווה גורמת לו, ולכן בראשונה יש לשעבד את התאוות, להתגבר עליהם ולא להיות משועבד אליהם, ולשלוט על הרצונות, ורק אח "כ יכולים לחשוב מחשבות הלב כראוי. יש גוף גשמי עם רצונות גשמיים, וזה המהות של מצות תפילין, לכל אחד ויצר הרע בא עם אלף פנים ואלף דרכים להסית את האדם לתאוותיו ומנסה תמיד לקנות מקום ושביתה בלב האדם, ועבודת האדם הוא לשעבד את תאוותיו, וכשמתעורר רצון בקרבו – עליו לבדוק אם זהו רצון טוב, צדיקים זי "ע סיפרו שפעם ראו את הרה "ק רבי דוד משה מטשורטקוב זי "ע כשהיה ילד קטן שעומד ובוכה עם בייגל בידו, שאלוהו למה הוא בוכה, ענה הילד לפי שהוא רעב, חזרו ושאלוהו הרי האוכל בידך ובידך לאכול, השיב הינוקא אכן אני רוצה לאכול, אבל אבי [הרה "ק מרוזין זי "ע] אמר לי שדבר שאני חפץ בו עלי להימנע ממנו. אמנם אין אנו בדרגה כזאת, ולא כל אחד גדל בבית קדוש כזה, אבל בחור בר מצוה מעת שמתחיל להניח תפילין, הרי הוא דומה לנער בוגר שמוסרים בידיו רשיון נהיגה, כך הרשיון לחיים והשליטה על עצמו מקבלים בשעת הבר מצוה, ויש לו לדעת גודל האחריות המוטלת עליו, ועליו להרגיל את עצמו להתגבר על התאוות, לבדוק כל רצון האם אכן מותר לעשות כן.
הרבה חסידי’שע יודען, לפני שאכלו, המתינו כמה דקות, כי קודם כל צריכים לומר לרצון לא! לשלוט על הרצונות ולא שהרצונות ישלטו עליו. ואחרי ששולטים על התאוות, ודוחים את המניעים הבהמתיים, יכולים חשוב בישוב הדעת.
