פודה את הבן משליטת היצר הרע הרוצה להזיקו
בגמ': רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן ואמרי לה לבי ישוע הבן רב לא עייל קמיה דשמואל, שמואל לא עייל קמיה דרב אסי רב אסי לא עייל קמיה דרב אמרי מאן נתרח נתרח שמואל וניתי רב ורב אסי ונתרח רב או רב אסי רב מילתא בעלמא הוא דעבד ליה לשמואל משום ההוא מעשה דלטייה אדבריה רב עליה, אדהכי והכי אתא שונרא קטעיה לידא דינוקא, נפק רב ודרש: חתול מותר להורגו ואסור לקיימו ואין בו משום גזל ואין בו משום השב אבידה לבעלים כו'. ופירש"י, בי שבע הבן: פדיון הבן. ותמהו בתוס' אמאי קראו לי' בי ישוע הבן.
וכתב הגה"ק מצאנז – קלויזנברג זצ"ל בשו"ת דברי יציב [יו"ד ס' קצ"ט וסי' ר"ג] על פי מה שהביא החיד"א במדבר קדמות [אות פ' אות י'] מסורת מפי זקנים, שאיש אשר יקיים מצות פדיון הבן, ינצל הבכור מפגעי חולי ילדים, ויחיה ויגדל והיה לאיש. ובס' חסידים [סימן של"ד] מביא מעשה בבחור אחד שהי' נוטה למות וצעק תפדוני, ונתנו לכהן ה' סלעים וחי. ואי' ממהר"א גאלאנטי שלהשטן יש שנאה על ישראל על שנהרג כל בכור בארץ מצרים, לכן רוצה להרוג כל בכור, וצריך לפדותו ממנו בה' סלעים, וזהו 'בי ישוע הבן', שעל ידי הפדיון הבן, הרי הוא נושע וניצול ממות לחיים ומצוה לרווחה. וזהו דקאמר עוד בסוגיין אדהכי והכי אתי שונרא קטע ידי' דינוקא, והיינו מחמת ששהו הפדיון הבן אירע באמת היזק זה לאותו תינוק, ואעפ"כ נפק רב ודרש חתול מותר להורגו, דמזיק הוא בטבע.
וכתב עוד שזה הטעם שאומרים בשעת הפדיון: "זה תחת זה זה חילוף זה כו' ויכנס זה הבן לחיים כו'", ומקורו מספר החינוך [מצוה רצ"ב], והיינו כנ"ל שהפדיון הבן מצילו להבכור ממות לחיים.
כמו מצות ביכורים
החידושי הרי"מ זצ"ל אמר שפדין הבן הוא כענין הבאת ביכורים, הפרי הראשון, ליתן את הראשית שבכל דבר להשי"ת. והוסיף על כך הפני מנחם זצ"ל: שיתכן שמטעם זה נהגו לעטר ולקשט את התינוק הנפדה, כשם שאמרו חז"ל [ביכורים פ"ג מ"י] שביכורים צריכים עיטור.
אמר הפני מנחם זצ"ל: מנהג העולם לחלק שום בפדיון הבן, ואין ידוע מקורו של מנהג זה. ויתכן כי השום הוא כינוי לדבר עבירה, כדאי' בגמ' [שבת לא:] אל תרשע הרבה כו' מי שאכל שום יחזור ויאכל שום אחר. והנה מצות פדיון הבן נגרמה מחמת עבירה, כי קודם חטא העגל היתה עבודה בבכורות, ואחר שחטאו נתמנו הכהנים ונצטוו בפדיון הבכורות [עי' במדבר רבה ד ח], וכיון שמצוה זו נגרמה מחמת עבירה נמצא שפעמים גם השום דבר טוב הוא. [פני מנחם – מועדי שמחה, עמ' כט]
גם המשתתפים יכולים להתעלות
כתב השפת אמת [ליקוטים – ברית מילה]: "גם אמרתי כי בעשיות מצות מילה בקדושה יכולין לזכות למול מילת עצמו כמו שכתוב ומלתם את ערלת לבבכם כו', וכן יתכן לומר בפדיון הבן שעל ידי זה נפדה, וזה י"ל המול ימול המל ימול כנ"ל".
