מקור עניין ה'שלום זכר' וטעמו בגמרא [ב"ק פ.] 'רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן ואמרי לה ישוע הבן'. וכתבו התוס' [ד"ה ישוע הבן] בשם רבינו תם שעושין סעודה על שם שהולד נושע ונמלט ממעי אמו.
ובתרומת הדשן [סי' רס"ט, הובא בדרכי משה ורמ"א יו"ד סו"ס רס"ה] כתב שזהו הסעודה שאנו עושין בליל ש"ק אחר הלידה הנקרא "שלום זכר", שהוא סעודת הודאה ע"ש שהולד נושע ונמלט ממעי אמו.
ותמה הדגול מרבבה [יו"ד סי' קע"ח] על דברי התרומת הדשן הנ"ל, דאם זה כוונת התוס', נעשה סעודה זו גם בלידת בת שגם היא נמלטה מרחם אמה, ועל כן כתב דכוונת התוס' שסמכו סעודה זו סמוך למצוות מילה וע"כ לא נהגו כן בבת.
ועיין שם בדרישה שמביא עוד טעם לפי שהמלאך בא כשנולד וסוטרו על פיו ומשכחו כל התורה שלמד במעי אמו, משום כן באים לנחמו על צערו.
הטעם שעושים 'שלום זכר' בשבת דוקא
הט"ז [סי' רסה ס"ק י"ג] כתב טעם הענין על פי המדרש [ויק"ר פכ"ז] משל למלך שגזר כל אכסנאין שיש כאן, לא יראו פני עד שיראו פני מטרונא תחילה, ולכן מילה בשמיני כדי שיעבור עליו השבת. [ועיין בספר הקדוש עבודת ישראל פ' אמור].
כתב ה'שפתי צדיק' מפילץ זצ"ל, נכד החידושי הרי"מ זצ"ל: "שמעתי כשהי' זקני הקדוש זצ"ל על מסיבת שלום זכר בליל שבת קודש אמר אנו מתאספין כדי שיהי' בי עשרה שכינתא שריא והיא פני מטרנותא שאמרו חז"ל שילד צריך לקבל טרם יכנס בברית, אמר התפרשו מכאן מכל אותן כתות שאין ראוין להקביל פני שכינה שעל ידם ח"ו ידחוק רגלי השכינה עכל"ק. [פרשת וירא אות נ]
ובשפת אמת [ליקוטים – לברית מילה] כתב וזה לשונו: "ענין שלום זכר, שיהי' שבת על התינוק שהוא שלימות הכל ונתוסף עליו קדושה כמו שהוא עדיין מכוסה ואטום כי בשבת יש עלי' לכל דבר ועל ידי זה יש כח אחר כך להסיר הקליפה, וזה גם כן ענין ביום השמיני כו' שמקודם יהי' כל הימים של השבוע שהוא כלל ז' ימי הבנין כידוע. ומה שהוא בשמחה כמו שמבואר בש"ס [שבת ק"ל] שנאמר שש כו', לאשר בהסיר משא סובל הקליפה יש שמחה ומנוחה, וזה ענין מנוחה בשבת שהוא ענין תשובה למקום השורש והבן. וזהו שאמרו שבת ומילה קבלו בשמחה. גם אמרתי, כי בעשיות מצות מילה בקדושה יכולין לזכות למול מילת עצמו כמו שכתוב ומלתם את ערלת לבבכם כו', וכן יתכן לומר בפדיון הבן שעל ידי זה נפדה, וזה י"ל המול ימול המל ימול כנ"ל."
ענין ה'שלום זכר' במשנת המגיד מקאזניץ זי"ע
כתב הרב המגיד הקדוש מקאזניץ זצללה"ה זי"ע בספרו הק' עבודת ישראל [פר' אמור], עפ"י מה דאיתא במדרש [ויק"ר כז, י] "והיה שבעת ימים תחת אמו [ויקרא כב, כז], ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר משל למלך שנכנס למדינה וגזר ואמר כל אכסנין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני המטרונא תחילה, כך אמר הקב"ה לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו שבת, שאין שבעה ימים בלא שבת, ואין מילה בלא שבת, הדא הוא דכתיב [שם] ומיום השמיני והלאה ירצה".
וכתב, שלפי דברי המדרש מוכרח כדעת המקובלים [פע"ח שער השבת פרק יח] שבליל שבת הוא סעודתא דחקל תפוחין קדישין והעליה למלכות שהיא הנקראת מטרונא [עי' זוה"ק ח"ב פח ע"ב ח"ג רפח ע"ב], שאם תמצא לומר שכוונתו במלת מטרונא סתם על קדושת שבת די היה בשבעת ימים ומיום השביעי ירצה כי אין לך שבעה ימים בלא שבת, אלא על כרחך כדברי המקובלים, ומשום הכי צריך להיות שמונה ימים, כי אם יהיו רק שבעה ימים, למשל כשנולד ביום שבת בבוקר אז ירצה דמו ביום השישי שהוא יום שביעי ללידה ולא יראה פני המטרונא היא המלכות בליל שבת, לכן צריך שמונה ימים:
וביאור הענין על פי מה שאמרו [ברכות י ע"ב] אשה מכרת באורחין יותר מהאיש, ודרכה לבדוק ולעיין היטב אם הגון אם לא, וכן המלכות שמים, והבן. וכן כל אדם יוכל להבין ולדעת במחשבותיו בליל שבת אם תיקן ימי החול כראוי:
ולפי זה נוכל למצוא טעם למנהג העולם שעושין סעודת זכר לילד הנולד בליל שבת קודם המילה, לפי שעיקר הכנה למילה לזכר הוא על פי סעודתא דחקל תפוחין קדישין, ולכן עושין אז סעודת זכר לרמז שעפ"י אותה סעודה בא שפע קודש על הזכר להכנס לבריתו של אברהם אבינו ע"ה, עד כאן לשונו הק':
וביאור נרחב על דברי המגיד מקאזניץ כתב האדמו"ר מאלכסנדר זצ"ל בספרו 'אמרי מנחם' [מאמרי שמחה א], וזה לשונו: "ולהרחיב דברי קדשו, נראה לענ"ד, כי מצות מילה היא תיקון הברית כמובן, וכנראה מדברי האריז"ל זי"ע בספר הליקוטים [פר' לך לך]זה לשון קדשו, כשיעשה פריעה יתכוין בהתגלות העטרה שהיא דמות יו"ד, והוא חותם בגוף הקטן שם שד"י, כי מקודם בהיותו מכוסה בהערלה נראה ש"ד, כיצד, שני זרועותיו והראש הרי דמות ש', וזרוע וחצי גוף צורת ד', הרי ש"ד, ובהתגלות היו"ד הרי שד"י, עכ"ל, ואף שאין לנו הבנה בענינים אלו כלל, זה נוכל לראות מדבריו הק' שקודם המילה והפריעה היסוד הוא פגום, ובהתגלות העטרה ע"י המילה והפריעה נשלם השם הקדוש שד"י, וזה הוא תיקון היסוד:
אכן לתיקון הברית צריכים הכנעה כאין ואפס, כי תיקון הברית תלוי במוח שהוא בחי' חכמה [תיקו"ז יז.], ועיקר החכמה היא כח מה [זוה"ק ח"ג כח.], היינו ענוה והתבטלות, וכדאיתא בגמ' [סוטה ד:] כל המתייהר לבסוף נכשל בא"א, ולכן צריך שיעבור עליו שבת קודם המילה, כי שבת מסוגל לבוא ליחוד השי"ת – כדאיתא בספה"ק חשבה לטובה מכ"ק מרן אאמו"ר זצללה"ה זי"ע [סי' נ] פי' הכתוב [בראשית ב, ב] ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, עפ"י מה שכתב השל"ה הקדוש [עשרה מאמרות מאמר א אות ה] על הכתוב [דברים ד, לט] וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, שאין הפירוש כי אין אלוה זולתו, אלא שאין עוד שום מציאות בעולם זולת מציאותו יתברך, וע"י שבת קודש זוכים לייחד שמא דקוב"ה, כמו שאמרו [זוה"ק ח"ב שם] מהו שבת שמא דקוב"ה, וז"פ ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, ויכל מלשון כליון, היינו שכילה כל מלאכתו, שאין שום מציאות בעולם זולת מציאותו ית"ש, זה זוכים להשיג ביום שבת קודש, לייחד הבורא ב"ה לאמיתו – ויחוד השי"ת היא ע"י הכנעה וביטול גמור, כי להאמין שאין שום מציאות זולת מציאותו ית"ש בהכרח צריך להיות בעיני עצמו כאפס ואין, שאם לא כן הרי הוא אומר שיש ח"ו ח"ו עוד מציאות, כאשר לזה איתא [סוטה שם] כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו כפר בעיקר, ובכח הביטול מקדושת ש"ק יוכל להיות תיקון הברית:
והעיקר לזה הוא בליל ש"ק סעודתא דחקל תפוחין קדישין שאז יש עליה למלכות שנקראת מטרונא, היינו מלכות לית לה מגרמה כלום [זוה"ק שם ריח ע"ב], ובסעודה זו היא עיקר הסגולה לבוא לענוה באמת, לידע דלית ליה מגרמיה כלום, היינו להיות כאין ואפס ולהאמין שאין שום מציאות זולת מציאותו ית"ש, ועל ידי זה זוכים למצות מילה שהיא תיקון הברית:
וזה נ"ל פירוש מה דאיתא במדרש [דב"ר ג, ה] ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך וגו' [דברים ז, יג], למה הוא מקיש פרי הבטן לפרי האדמה, אמר הקב"ה וכו' מה פרי אדמתך צריכים עישור אף פרי בטנך צריכים עישור וזו המילה, היינו כמו שפירות האדמה לפני הפרשת מעשר הם טבל ופגומים וע"י המעשר נתקנים, אף פרי הבטן צריכים עישור וזו המילה, שהמילה מתקן היסוד, ותיקון היסוד היא בבחינת עולם התיקון, כדאיתא בכתבי האריז"ל [אוצרות חיים שער האונאה פרק ד] עוד טעם על שהמילה ביום השמיני רמז לאצילות מלך השמיני הנקרא הדר שעל ידו היה תיקון השבירה:
וזהו שאמרו חכמינו ז"ל [תנחומא משפטים ה] לעולם אם אין אדם נימול אינו יכול ללמוד תורה, שנאמר [תהלים קמז, יט] מגיד דבריו ליעקב, למי שהוא מל כיעקב, ר"ל מי שתיקן היסוד כמו יעקב אבינו ע"ה שהיתה מיטתו שלימה, הוא זוכה לתורה, כי התורה היא מעולם התיקון, כדאיתא בגמ' [ע"ז ט.] שני אלפים תוהו שני אלפים תורה, הרי שהתורה היא בחי' התיקון שלאחר התוהו, ותיקון היסוד הוא ג"כ בחי' עולם התיקון:
ובהאמור יבואר מה דאיתא בתיקונים [סה:] לא בשמים היא לאמור מ'י י'על'ה ל'נ'ו ה'שמימ'ה [דברים ל, יב] רישי אתוון מילה וסופי אתוון יהו"ה, הרמז כי על ידי מצות מילה שהיא תיקון הברית שבא ע"י הכנעה זוכים לייחד יחוד השי"ת שהוא הוי' ב"ה, ואמר הכתוב לא בשמים היא, ר"ל התורה שהיא מעולם התיקון, בחי' תיקון הברית, אינה נמצאת בשמים, אצל אנשים שהם בעלי גאווה עד השמים, רק אצל מי שהוא שפל ונכנע, הוא זוכה ליחוד השי"ת ולתיקון הברית ולהצלחה בכל העניינים התלוי בתיקון הברית".
טעימה בעלמא ולא סעודה
"ועוד כתב [הרמ"א ביו"ד סי' רסה] דנהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר, נכנסים אצל התינוק לטעום שם, והוא גם כן סעודת מצוה. עד כאן לשונו. ואין הלשון מדויק, שמתחיל ב"סעודה ומשתה" ומסיים ב"טעימה". ובאמת אין המנהג בסעודה, רק בטעימת פירות, וקורין זה "בן זכר". ולמחרת בשבת אחר התפילה נכנסים אצל היולדת ליתן "מזל טוב", וקורין לזה "שלום זכר". ונוהגין שלא לטעום כלום, ואומרים שזהו מתקנת המדינה לבלי להכביד על הבעל ברית.
[ערוך השולחן יו"ד סימן רסה סעיף לז]
המגןאברהם (או"ח סי' תרמ ס"ק יג) הביא בשם ה'נחלת שבעה' (סי' יב), שגם הסעודה שעושין באשכנז בלילה שלפני המילה, שמזמינים המוהל והסנדק ושאר קרובים ואוהבים, נקרא סעודת מצוה, אך המגן אברהם כתב דאינו מוכרח.
ובחוות יאיר (סי' ע) מבואר, דסעודת מצוה הוי רק כשיושבים ואוכלים שם בקבע, ולא כשנכנסים ויוצאים וטועמים רק מעט מזעיר עיי"ש. וא"כ זה שעושין ב'שלום זכר' בשבת, אינו סעודת מצוה.
בספר 'פרי מגדים' (סי' תמד) כתב, שאם נולד לו זכר בליל שבת, יעשה השלום זכר בליל שבת הראשונה, דעיקר הסעודה על שם שנושע מבטן אמו.
כהמשך לדברי הפרי מגדים אלו מסופר: מעשה היה באחד מגדולי ירושלים שנתמנה לשמש כרב בשכונה מסויימת ובליל שבת לאחר התפלה ליווהו כמה מבני השכונה לביתו, ובדרך ניגש ילד קטן ואמר לו: אבא שלחני לשאול את הרב, מאחר ואמי ילדה לפני חצי שעה אם צריך לעשות עכשיו שלום זכר? ואמר לו: 'כן'! והרב הסתובב למלויו ואמר להם זה 'פרי מגדים' מפורש בהלכות פסח! תמהו האנשים על בקיאותו של הרב לזכור פרי מגדים כזה, אמר להם אל תתפלאו כי עכשיו הוא לפני פסח ולמדתי עכשיו כל הלבות פסח וממילא אני זוכר את הפרי מגדים.
למה לא בא הרב מהרימלוב לשלום זכור
רבי יעקלי מהרימלוב זצ"ל, בתקופה הראשונה לרבנותו, באו אליו משלחת של בעלי בתים בתלונה. הנה הרב הקודם שלנו, היה מגיע לכל שלום זכור שהיה בעיר לכבד את בעל השמחה. והנה כבודו לא מגיע לשלום זכור ורק יושב לומד בהתמדה רבה.
ענה להם הרב בחכמתו: הרי ענין השלום זכור הוא לנחם את הרך הנולד על מה שהמלאך סטר על שפתו והשכיח ממנו את כל התורה שלמד עמו בזמן ההריון. והנה הרב הקודם שהיה כאן בעיר הרימלוב היה תלמיד חכם גדול מלא וגדוש בכל מכמני התורה וממילא יכול הרך הנולד להתנחם, הנה הרב עצמו גם השכיחו ממנו את כל התורה ובכל זאת הצליח בעצמו לרכוש את כל התורה כולה בחזרה בעמל ויגיעה עצמית. הנה יש לו ידיעת התורה בדיוק כפי שהמלאך לימדו כשהיה עובר.
וממילא הרך הנולד מתנחם שגם הוא יוכל לפעול כזאת ולהגיע לידיעת התורה כולה. אמנם אני עדיין רב צעיר והרבה יש לי ללמוד כדי שאגיע לידיעת התורה, ובע"ה אשתלם עוד ועוד בתורה אזי אוכל גם אני לנחם תינוקות. לעומת זאת, אם לא אלמד בליל שבת ואלך לשלום זכור, לעולם לא אגיע לדרגת ת"ח כזה שיכול לנחם.
[מפי ר' אלחנן היילפרין זצ"ל, אב"ד גולדרס גרין]
רבינו הגאון מרן רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל הורה בשלום זכר שחל בליל ראש השנה, שלא להכריז בבית המדרש על קיום שלום זכר כנהוג ולא ביאר הטעם.
הרב אליהו נאה ב"ר יצחק אפרים, בספרו היקר ששמו כן הוא: 'חיכו ממתקים' כותב טעמים מדיליה:
א. הרי המטה אפרים בסימן תקצ"ו כותב שכאשר יש ברית מילה בראש השנה, שלא יעשו סעודה גדולה שלא יבואו להקל בקדושת היום. ואולי גם כאן חשש הגרש"ז שבשלום זכור יבואו אנשים להקל ראש לכן הורה שיזמין אבי הבן רק אי אלו ממקורביו ויעשו שלום זכור צנוע וקטן.
ב. המטה אפרים שם מביא את מנהג המהרי"ל שלא לאכול אגוזים בר"ה שהוא בגימטריא 'חטא', ועוד טעם, שמרבה כיחה וניעה ומבטל התפילה. ועל זה הוסיף שכן הדבר בקטנות שגם הם מרבים כיחה וניעה. והנה בשלום זכר נוהגים ליתן קטניות [ארבעס], וממילא כדאי לא להכריז על ה'שלום זכר' כדי שלא יהיו שם אנשים רבים אלא מעט.
ג. עוד הסבר אפשרי הביא מהמוהל הידוע הגאון רבי חותה שליט"א שהוא חשב עליו. שהרי מדוע באמת נוהגים ליתן ארבע"ס בשלום זכר? כי באים לנחם את התינוק על מה שהשכיחו ממנו התורה כולה והוא עצב, ומאכל עגול זהו מאכל אבלים. אמנם כידוע בליל ראש השנה עושים סימנא מילתא באכילת דברים מסויימים שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה, ולכן לא רוצים שיהיה חלילה סימן לא טוב של אבילות בליל ראש השנה.
דרכו של הה"ק רבי יוחנן מטאלנא זצ"ל היה שהרבה לצאת לדרכים להסתובב בשווקים לעשות שבתו כמעט חול, כדי לפגוש אנשים ולקרבם לה'. בשנים הצעירות בחו"ל היו אלו נסיעות ארוכות ברכבת עד שלא ידעו היכן ישבות, או עד שיהיה במונה של הטאקס"י כסכום הנמצא עמו בדיוק באמתחתו! ממש כצדיקי קמאי שהיו נוסעים בלי שיהיה עמם מאומה. וסיפר על עצמו הרבה פעמים שממש לא ידע היכן יאכל ואצל מי יתאכסן, ונסע בטאקס"י עד שראה שאין לו עוד לשלם ואמר לנהג לעצור!
גם בארץ הקודש שכבר עבר את גיל החמישים ועוד עד זקנה ושיבה, בחר לנסוע לכל הערים סביבות ירושלים הקרובים והרחוקים, באר שבע, פתח תקווה רחובות וטבריה, וכמעשהו בראשון כך מעשהו בשני ובשלישי, אין לו שום דאגה. שאלת 'היכן יניח צדיק את ראשו', מה נאכל, וכיצד? אינה שאלה בכלל עבורו. מזוודה מלאה שמחת חיים, אור שבת זורח על הפנים, הרבה טון של אהבת ישראל ואמונה פרטית על כל צעד, והרי לך כבר הכל, ודאגה מנין?! העיקר שעוד יהודי ישמע ממעלות השבת, אולי עוד יהודי יתעורר משירת 'קה אכסוף' ו'קה ריבון עלם'.
פעם אחת בערב שבת קצרה, עד באר שבע צריכים להגיע. הנכד המסור ממהר, הרי עם הסבא זוכה להיות, יש לו מצווה גדולה לקיים דברי חכמים במלואם, הרבי הקדוש ה'בית ישראל' זצ"ל שלח לומר לנכד: "אל תשאיר הסב"ק לנסוע לבד, הצטרף עמו לנסיעה!" ממש לפני היציאה מגיע טלפון מהסבא: "אולי יכול הנך לטרוח ולגשת לסוף שכונת מאה שערים, יהודי טוב החליט למכור לפרנסתו ארבעס מוכנים לאכילה (היה זה אז באותם הימים חידוש ודבר חדש), הרי צריכים לחזקו ולקנות ממנו, זה הפעם הראשונה! הנכד על השעון מסתכל ובחישוב מהיר מבין שאין לו הרבה סיכוי לכך, הדרך ארוכה וכמובן אין להם מכונית פרטית המחכה, הרי הסב"ק המליץ על עצמו בעת חדוותא שהדור של היום מודד גדולת רבי על פי גודל מכוניתו אם כן הוא הרבי הגדול ביותר בי הוא נוסע באוטובוס גדול… התנצל הנכד שהזמן קצר ולא מאמין שיספיק, אבל מרן הסב"ק אינו מניח, וקצת בעוז מצווה: "היה לא תהיה, צריכים וחייבים ארבעס מירושלים"! הנכד אינו מבין מה הצורך הדחוף וממתי מבין הסב"ק בהלכות אכילה. בדיוק ארבעס חסר לו בגיל הזקנה. מנסה שוב שהוא אינו יכול, ואולי כדאי עליהם לוותר, ומה הצורך הדחוף?! הסב"ק מרחם ומוותר לנכד, אבל הוא בעצמו אינו יודע יאוש מה הוא, וכבר השיג את שליח ההשגחה שיסכים לרוץ עבורו, וכשהגיע נכד הרבי למונית מה רבתה ההפתעה שגם הארבעס הגיעו ע"י שליח אחר, אשר רץ למצוות הרבי מטאלנא לקנות ארבעס ולהביאם למונית הנוסעת לבאר שבע!
הטאקס"י כבר צופר כולם כבר מוכנים לנסיעה, והאחרון שמגיע עם חיוך מאושר כמובן מרן הסב"ק. לא אאריך – מספר הנכד – על כל דרכיו ומעלליו, רק אחרי התפילה הכריז הגבאי שפלוני אלמוני צריך לעשות שלום זכר היות ונולד לו ממש בכניסת השבת בן למזל טוב, אבל לא הספיק להתארגן לכך. מיד הזדעק הסב"ק האורח מירושלים "ממש השגחה! למה שלא יעשה ככל היהודים שמחת שלום-זכר? הנה באמתחתי משמיים ארבעס ויין"! וכבר הודיעו לכולם שיתקיים עד חצות הליל בבית הכנסת שלום-זכר ככל היהודים.
ומרן הסב"ק מצטנע בפינתו כאילו הוא כלום כאן עשה, אז הבין הנכד עקשנות זו של הסב"ק לשם מה היתה!… (תנחומיך ישעשעו נפשי)
